אנו רואים את
רגע לכתנו
מכאן
את שמנו
במודעת אבל
קרועה
אף אם דמיוננו
מוגבל
לבוקר
צהריים
ערב.

רגלינו פוסעות לאט
מהר
רצות אל
סופן.
בתחרות הזו אין
מנצח
אולי רק מנצח
על
תהלוכת נידונים
למוות
אשר ממתין לתורו.

אי שם
במבוכי אדמה
בין עפר ואפר
התולעים אשר אוכלות
גופנו
אף הן מצפות
לרגען
בלי לקחת מספר.
גם כאן
יש לשמור על
סדר.
אולי נפסיק לדחוף
לעקוף
נחכה באורח רוח
לצלצול הפעמון
ובלבד שלא נמות
בעריסה
או בתוך רחם
אמנו
בטרם יצאנו לעולם
להשמיד
לאבד
להרוג.

אנו ממתינים לתורנו
עם
חיוך מלאכותי.
מי שלא יכול
לצחוק
טובע בבריכת שיכר
לא כל אחד
בנוי לצעוד בעדנה
אל אחריתו.
כולנו נושאים תפילה
למיתת נשיקה
שלא נחוש
בכאב
בסבל
בייסורים
אשר הרבנו לגרום
לאחרים.

אנו נפרדים מן
העולם
לבד
מביטים בלהבת נרנו
דועכת
בפרפורי גסיסה
אחרונים -
אל דאגה!
אנו כבר לוחשים
לדממה -
הכל יהיה בסדר!
חלמנו חלום מתוק
ומר
על עולם זר
ומוזר
זמננו לרדת לבור
הגיע
להתכסות ברגבי
אדמה
עד מעל לראשנו
להניח ללבנו
לדום
לעפעפי עינינו
להיעצם
לישון.