עומדים כמו חבורת פראים,
לבושים סמרטוטים של לוחמי גרילה
חצי רעולי פנים מול המצלמה,
רק מי שמכיר אותם אישית יזהה

סתם הוא צילם והם התלהבו נורא
הוא היה נער צעיר שעבד כצלם בעיתון,
והביא את התמונות למערכת רק כדי לפתח אותן,
לא לפרסם
אבל הוא הראה לחברה למקצוע,
ולמחרת ראה את הצילום על שער העיתון

"הם יהרגו אותי!" הוא צעק, הוא היה בפניקה
"מי יהרוג אותך?" שאלו אותו העיתונאים שלא מבינים
הוא בא משכונות הפשע והם עם החיים הנוחים שלהם
הם לא מבינים, הבית שלו שם, המשפחה,
אלו אנשים שהוא מכיר והם יודעים את שמו
הם יודעים שהוא צילם

"הם יהרגו אותי!" הוא צעק,
"צריך להוריד את זה מהעיתון!"
"העיתון כבר בהפצה," הם אמרו,
"מי יהרוג אותך, מה זה השטויות האלו,
אף-אחד לא יהרוג אותך,"

אחוז פחד הוא חזר לשכונת הפשע שלו
והחבר'ה הרעים התקרבו לדבר או משהו,
הוא חשב שהם עומדים להרוג אותו
אבל הם חייכו, טפחו על שכמו,
"איזו תמונה יפה, ממש בשער,
עשית לנו כבוד, תצלם אותנו עוד,"
והוא צילם

הוא צילם כל-כך הרבה תמונות מקרוב,
ממש מבפנים של ליבת הפשע בשכונות
וכל העבריינים שיתפו פעולה ואפילו עשו פוזות
עם נשקים שלופים, סכינים ובגדי הגרילה המסמורטטים
נשק, סמים קשים וערימות של כסף
"הם רוצים להצטלם," הוא אמר לחבריו במערכת העיתון בהפתעה
וסיפק להם המון תמונות
הוא הפך לשם דבר בעיתון, נתנו לו כסף וכבוד

אפילו הפושעים העבריינים הרוצחים הגנגסטרים המאפיונרים
בעיר האלוהים נתנו לו כבוד וכיבדו אותו במתנות יקרות וכסף
"שיהיה למשפחה."