|
מרסל מתערסל
קל קל כציפור
לעת בוקר.
ולעת צהריים
ריכפה לבנה
חלמון של ביצה
צהוב ממשי
ושלם-
אם לא נוגעים בו.
אך מרסל
מורחת ממרח של כבד
על לחם כבד
בבוקר ובצהריים.
ולעת ערב-
משגרת ייסורים
אל עיניים עצומות מבושה
עד בטן לב האדמה. |
|
|
אנשים חייבים
להאשים מישהו,זה
גנים קדומים.
והמישהו הזה
תגידו, זה תמיד
אותו אחד?
אחד, תוהה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.