מה הוא אומר כשהוא סגור בחדר,
והפה נפתח נסגר ומילה לא יוצאת
מה הוא אומר כשהרוח נושבת,
והוא מחכה לגשם החזק שישטוף הכול
למי הוא פונה כשיש לו מה להגיד
והאם בכלל נשאר לו מה להגיד
ואם יש לו מה להגיד, האם יש למי להגיד?
כשהרחובות נשטפים בגשם, בעיקר בלילה -
הוא שמח
לא רק הוא עצוב עכשיו, אלא כל העיר
שירים מלפני שישים שנה ברדיו,
הם עדיין רעננים ומאוד מוכרים
והיד הכותבת כותבת תזכורות של דברים
החלל פעור בראש והוא שותה בירה, לפעמים,
וזה מקל קצת לשאת את הזיכרונות
אחרי הכול העולם הזה הוא הכי נמוך שיש,
אין מה לעשות
למה השבר היה צריך להתרחש,
ולמה הבורא התרסק לאינסוף צורות
זו השואה הגדולה ביותר שהייתה למקרו-יקום,
בכל תולדותיו, לפחות בשביל הנשמות
בשביל הכול
תקועים בזמן שלא קיים,
חיים בעבר שלא קיים,
כותבים מילים שנכתבו מזמן,
עושים דברים שנעשו מזמן,
וחושבים מחשבות שכבר נחשבו
זו לא מלחמה, למרות שטבע האדם לחשוב כך,
כי הכול ידוע וגם התוצאה.
זה תאטרון בובות. |