אוּלַי פַּעַם,
יַחֲלִיפוּ אֶת הַמַּטְבְּעוֹת, הַשְּׁטָרוֹת וְהַכְּסָפִים
בְּמִלִּים וּבְמִשְׁפָּטִים.
הֲרֵי גַּם אֵלּוּ דָּמִים
הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב.
לְמָשָׁל, כּוֹס קָפֶה בַּתַּחֲנָה
אוֹ בַּקִּיּוֹסְק, בִּמְקוֹם עֲש-ָרָה,
אֲשַׁלֵּם תְּמוּרָתָהּ בְּמִלָּה.
לֹא מִלָּה פְּשׁוּטָה, כְּזוֹ שֶׁמּוֹצְאִים בָּרְחוֹב
אֶלָּא כְּזוֹ נְדִירָה, הֲדוּרָה.
וָעוֹד, תְּמוּרַת אֲרוּחָה בְּמִסְעָדָה,
לֹא מְפֹאֶרֶת, פְּשׁוּטָה, מַש-ְבִּיעָה,
מִשְׁפָּט יְהֵא תְּמוּרָתָהּ.
מֻרְכָּב, נָכוֹן, מְנֻקָּד
בְּדִיּוּק לְפִי הַכְּלָלִים.
וְכָךְ, פִּסְקָה תְּמוּרַת חֶשְׁבּוֹן
חַשְׁמַל וּמַיִם
אוֹ קְנִיָּה בַּסּוּפֶּר.
סִפּוּר קָצָר מִפְּרִי עֵטִי
לִש-ְכִירַת רֶכֶב אוֹ בַּיִת.
רַק אֶת הַסְּפָרִים הַגְּדוֹלִים,
אֶת הָרוֹמָנִים עָבֵי הַכֶּרֶס
שֶׁעוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי לִכְתֹּב
אֶשְׁמֹר לִפְרִיקַת עֹל הָעֲבוֹדָה
מִתְּשַׁע עַד חָמֵשׁ. |