|
(הוא)
אפול אז מותש
בשער גנך
ואתענג מהבושם
שלאחר אביונך
ובצימאונו של הליל
אצמיד את שפתיי
להרוות את גרוני
לספק מאווי
(היא..)
וכשיגיע הבוקר
שוב תיעור תשוקתי
גבריותך המותשת
תקיץ לה איתי
אאסוף אז אותה
לתוך פה מהביל
ואחוש את נימיך
נפתחים במקביל |
|
|
"נקמתנו בוא
תבוא. ותהי
כחימה שפוכה עלי
ארץ, וגוועו כל
ארץ ויושביה תחת
משא זעמנו."
דץ ודצה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.