אתם, החברים הקרובים שלי, הקולגות, וגם סתם המכרים ממסגרות
שונות יודעים עד כמה אני שרוט, אתם רואים את הגבולות המטושטשים
שאני שם, את ההומור שלא פוסח על דבר, את היכולת לצחוק גם על
עצמי, והרבה.
אתם קוראים לי דפוק, טמבל כזה, שרוט, אבל כמובן ש"בקטע טוב".
ברור, שרוט זה תמיד "בקטע טוב", כי אם לא הרי לא הייתם מדברים
איתי או מעזים להתקרב אלי, וכנראה שהייתי מאושפז איפושהו עם
ריפוד בכל מקום.
רובכם אני מניח לא יודעים שהשריטה החיצונית הזו, כל ארשת הפנים
וההתנהגות המוקצנת והצינית, היא אינה הצגה, אולי היתה ככה פעם,
אך כבר לא עוד.
לא תמיד הייתי כזה.
האישיות התפתחה עם הזמן, ואני לא שרוט כלפי חוץ אפילו טיפה
לעומת מה שקורה בפנים.
אני לא מדבר על ניתוח, או משהו שעברתי, זאת אומרת כן משהו
שעברתי אך לא פיזית.
באיזשהו מקום התפתחתי להיות כזה "שרוט" בעקבות התפתחות פנימית
ושריטות שהקרינו החוצה, ושינו את ההתנהלות שלי לתמיד, אני כבר
לא מי שהייתי פעם, ואולי טוב שכך.
אז אני הוא השרוט, נעים להכיר.