לכתוב מתוך תחושה של כוח
את מה שיש להגיד
את מה שאין להגיד
את מה שלא משנה אם תגיד או לא

הימים הפוכים כמו קערת קציפה שהפכו אותה על פנייה
על המסך אסתר עופרים מנסה לקבוע דייט עם לנרד כהן,
שנה לפני מלחמת יום כיפור בתל-אביב

ההתחלה הייתה קשה,
אבל הקהל בירושלים היה מצוין ושיתף פעולה
הוא בכה
מאחורי הקלעים, הופעה אחרונה למסע,
הוא בכה
הם אמרו אנחנו נשיר במקומך,
"אתה רק תעמוד שם,"

אם הישרדות היא הצלחה, אז הוא הצליח,
לצלוח היטב גם במקצוע את שמונים חייו
אנשים באים והולכים, פרצופים מתחלפים,
הוא לא מודה - אבל גם אהבות מתות
וכל שנשאר זה לשיר לזיכרון
מטען רב של שלושים ומשהו שנים לפני,
שהחליט להתפוצץ על הבמות
הוא עדין ורגיש ועניו כמו אישה,
אבל עוד עשרים שנה הוא ישיר מלחמה.