זו הר חרמון / צורה |
אבן מונחת.
כמה קל להתמסר
לרעש, להמון
לכאוטיות שמציפה
כמה קל, פשוט
להיות
לא נוכחת
קולות ורעד עוברים
דרכי כאילו הייתי
שקף
שעם הרוח משתנה
לכל כיוון,
ובכלל הוא כלום מלבד
דימוי.
כלום אני מלבד
קווי מתאר מתמלאים,
כלום אני מלבד
השתקפות הרחוב.
אחת כמו כולם
ונפשי
מתעלה עליי.
יוצאת מגופי והופכת
לרכוש קולקטיבי
כלום אני מלבד
דימוי הרחוב,
כלום מלבד
גופי המתהלך,
כסהרורית
שצורתה עוד לא נפקחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|