אתה הכרת אותה?
פנים ועיניים של מכשפה,
אבל יפה נורא
מסתכלת עליך כאילו דרכך,
יודעת עליך טוב יותר ממך,
הפכה לעץ גדול כשאתה עדיין זרע
והיא לועגת לך -
אתה לא יודע מה מצפה לך.

אז עכשיו אני יודע, אישה יפה,
מכשפה
עברתי את הדרך בערך כמוך,
ועשיתי את הדברים בערך כמוך

ועכשיו בגיל את קטנה ממני,
וכולם יכולים לעשות את מה שאת עשית,
ואפילו לא במחיר דמים
ואני שואל אותך, אישה יפה,
אילו היית עכשיו כאן,
היית עושה כמוני?

כל דבר נעשה בדרך שהוא אמור להיעשות,
ובצורה שהוא אמור להיעשות
גם השיר הזה, גם אני, גם את,
וגם זה שאני כותב עלייך.

כשאת באה ממרחקי השנים שלא קיימים,
להגיד לי משהו, למסור לי משהו,
לגרום לי לחשוב,
אני יודע שזה לא מקרי,
לא בתוכן, לא בצורה ולא בעיתוי.

אני עדיין מנסה,
כמו רבים ורבות לפניי,
להבין מה היה תפקידך,
מה תפקידך עכשיו.
מה תפקידך לי,
כי לכל אחד ואחת היית תפקיד אחר.

ובטוח שאני אבין,
גם אם אדע שאני מבין וגם אם לא.
כי דבר לא קורה סתם.
אם אין לו מטרה מוגמרת -
הוא לא היה מתרחש מלכתחילה.

אני מקווה שאת לא כועסת,
ואולי לא, אחרי הכול באת אליי.