יונס

לכאן הגענו
צרובי-שמש
בעיניים כלות
ובטן מקרקרת

אחרי הכינרת,
אחרי הריצה
למגלשות שוב ושוב
נסענו בפורד-אסקורט
491-745
צפופים ומיוזעים
למסעדה הזאת.

בדרך מערבה לנצרת
אחרי צומת גולני
ליד שדות חומים
תחת שמש יוקדת
נכנסנו לכאן
ברכו אותנו במאור-פנים
ופרשו לנו מפת נייר לבנה

כל מטעמי המזרח
פיתות גדולות עגולות
סלטים כיד המלך

לאימא תמיד דג
לאבא סוניה
לנו פרגיות
וקנקן לימונדה לכולם

בסוף הארוחה העבירו אותנו
לשולחן חדש
עם קפה ריחני בפינג׳אן מוזהב
אבטיח ובקלאוות

עם החשבון הביאו סוכריות

בכל פעם קלטתי מילה חדשה
ניסיתי לקרוא מהתפריט
להיזכר בשיעורי הערבית

אחר-כך שבנו לרכב הרותח
פתחנו את כל החלונות
קבענו תורים למקלחת
לפי סדר הישיבה מאחור

מעולפים עצמנו עיניים
רק אבא נהג ועישן
בטייפ קסטה של ״נשיקה צרפתית״
או ״הופה היי״

עכשיו אני כאן לבד
עם האריות בכניסה
תוהה אם הילד ההוא
עם המבט החכם בעיניו הירוקות

אם אותו ילד לפני שלושים שנה
הרגיש שהוא ראוי לאהבה