הלכו לישון שנת צהריים כל הרעים
והטובים ואלו שלא כל-כך, ואלה שלא יודעים
ואני נשארתי בודד מדבר עם הלאמפה

זה שהיא קוצצת את שיערי, זה בסדר
גם אני קוצץ את שיערי לפעמים
אבל למה לקצץ את נשמתי?
כי הם פשיסטים

בבוקר אני קמתי, הרחוב היה ריק,
גם המיטה הייתה ריקה כי אני ישן לבד,
וקמתי ממנה
אז הכנתי לי קפה, עישנתי סיגריה, התאפסתי
החלומות נגוזו עם השלוק האחרון
באתי זאתי במה כי נזכרתי בחיוך שכתבתי בלילה,
ובום, שלושה שירים חדשים מהניילון,
אבל עדיין לא מאשרים פרוזה
קראתי את השירים, כי לא זכרתי מה כתבתי,
וחשבתי לעצמי שאני של הלילה היה מוכשר מאוד,
וזה תמוה איך לא נתנו לי חמש
בטח בגלל שאני מזרחי ימני אנטי ממסדי ששונא את כולם בבמה
חדשה,
חוץ מאת תיאה

דפקתי לגרמני הנצנצי על השמשה של החלון כשהוא עמד בחנייה,
ואמרתי לו לבוא איתי, כי "כדאי" לו
הוא נכנס אליי הביתה והמטבח,
ואני דחפתי את הראש שלו לתנור והדלקתי את הגז,
וצעקתי "אתה אוהב גז, אה? מאנייק!"
והוא נחנק ומת
לא הצטערתי, כי הוא היה גרמני נצנצי

שתלתי אותו בשדה, הפוך עם הרגליים,
אמרתי בטח יצמח חמניות או עץ תפוזים,
אבל צמחו קוצים,
כואבים, מגרדים

זו הייתה התמונה או הציור שתליתי על הקיר,
זו אימא שלי עשתה
הייתה עוד אחת, בטח גנבו אותה,
אבל לא אכפת לי כי היא הייתה מכוערת, התמונה
אבל זו כל-כך יפה,
זו אימא שלי עשתה,
רקמה את כל החוטים, עשתה רקמה,
ויצאה לה יצירה מוצלחת נורא
זו היצירה היחידה שלה שראויה לשמה,
מלבד ילדיה

הוא היה גרמני נצנצי, יצא מתוך הקבר,
אמר "כן, אני אוהב גז," ובא לחסל אותי,
אבל הייתי חכם ממנו וערפתי לו את הראש בחרב,
ובגלל שהוא הפך זומבי, תקעתי לו חץ מקשת בראש,
במוח, כדי שהפה שלו יפסיק למלמל

ככה הפכתי גיבור בעיני אחיי הדוממים,
שממלאים את דירתי,
כגון הכיסאות, השולחנות והמיטות,
ואפילו העט ונייר הכתיבה
אז כתבתי חצי שיר ארוך על מעלליי אותו היום,
והיום, עכשיו, אני מגיש אותו לבמה חדשה המפוארה.