|
הבדידות הזאת מציצה שוב
כמו ילד במשחק מחבואים
מסתתר כמשה בין קנה הסוף
כמו רחש של בהונות מטופפות
על ריצפה שקטה
בלרינה חגה רק על קצה הבהונות
לפעמים ההרגשה שהכול אבוד
יעברו החגים היא תסתתר במעמקים
אבק מתחת לשטיחים
עד החג הבא
עד תגיע אתה
נברח מהמציאות
נקרא לזה אהבה |
|
|
ילדתי שלי,
אל תלכי
לבדך...
ובטח שלא איתו!
שלמה נור, שר
לגרושתו! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.