עלתה באיבריו כשמש בסהרה
כעוז הסוסים הדוהרים בערבות הפרא
בנועם רוך משק הפרפרים
והייתה לו, ממלכות ממלכות

בחדרי חדרים סיפרו סיפורים
על נסתרות אהבה עת דודים
מטמונות תשוקה וכאבי אהבים
כמו לפרום, כפתורים כפתורים

שרה בו שירי אש
כותבת ספר חייו
מסרבת  זיכרונות עבר
אוחזת בו , במפתח הלב

לבוש גלימה של כאב וצער
נע ברחובות אבודים של זמן
נתון בידיה, אסיר עיניה
מתפלל חמלת הגשם הטוב

מפרשי אכזר נמתחו באופק
הרוח הייתה אחוזת טירוף
מנערת דפי חלומות
מטביעה סימני אהבות כואבות

בלילה היו השמים מחויכי סוד
כמו כיסתה החשכה את הפצעים
עם שחר נמצאו,
מתים- וחבוקים.