הוא נקם בה. הוא הרס לה את העציץ האהוב עליה, זה שהיא עמלה
כל-כך לטפל. הוא הרס בעצם את השתיל, שהיה חזק ומלא עלים
ירוקים. הוא בעצם שבר אותו וכיסח אותו ומרט את כל העלים, ועקר
אותו מהאדמה ותלש את השורשים. כדי שכשהיא תחזור הביתה היא תראה
בצורה בהירה כמה הוא זועם. הוא מזג לעצמו קוניאק, והתמזמז אתו
שעה שלמה. ברדיו שירים יוונים בקול רם והלילה יורד והשעות
נוקפות והיא לא באה עדיין. זה היתרון לגור בבית מבודד. זה
בסדר, הוא אמר לעצמו ושתה עוד ועוד. תוך כדי הוא כתב שטויות
ברשתות חברתיות באינטרנט, והגיב תגובות שיכורות לאנשים המומים
שלא הבינו מה הוא רוצה. אז נכנס להתקלח כי היה לו חם, אבל בגלל
שהוא היה שיכור לגמרי - הוא החליק ושבר את הרגל. הוא ישב
בתחתית האמבט עם רגל שבורה וקונן מכאב. לא היה מי שיעזור לו.
הוא ניסה לצאת מהאמבט כדי להזעיק עזרה - אך לא הצליח. כל מה
שהיה לו זה מים מהטוש, והם הלכו והתקררו מרגע לרגע עד שכבר לא
היה יכול לסבול אותם. אז הוא חיכה. הרגל השבורה כאבה כמו
גיהינום, אבל הוא חיכה כי הוא לא היה יכול לעשות משהו אחר.
ואחרי שעתיים שלמות מזוינות מהרגע שהוא שבר את הרגל, היא
נכנסה. הוא שמע אותה נכנסת. הוא הבין שהיא חושבת שהיא לבד
בבית, אז הוא קרא לה, ואמר לה בואי, שברתי את הרגל, תעזרי לי.
אבל לתדהמתו היא בכלל לא נכנסה לחדר האמבטיה, אלא נשארה בחוץ
ורק שאלה - "מה קרה לשתיל שלי?" הפעם הוא זה שהיה המום כמו
האנשים שכתב אליהם באינטרנט. הוא זעק, הוא יילל, הוא אמר לה
ברור שהרגל שלו שבורה והוא לא יכול לצאת מהאמבט, וזה כל מה שיש
לה להגיד? "מה קרה לשתיל שלי?" היא שאלה שוב. "נשמה," הוא אמר
בכעס, "תעזבי את השתיל, הרגל שלי שבורה, תעזרי לי," אבל הוא רק
שמע אותה שוב, מתעקשת - "מה קרה לשתיל שלי?" "הייתה לי היתקלות
אתו," הוא אמר וצחק. הוא מדבר ציני במצב כזה נורא, כאילו הוא
בסרט סוג ג'. "תעזרי לי כבר!" הוא צעק. היא לא ענתה, הוא לא
ידע מה היא עושה. השקט היה כמו פסקול אימה כשהיא נעה בדירה,
והוא קורא לה והיא לא עונה. לבסוף הוא שמע את הדלת נפתחת
ונסגרת והבין שהיא הלכה. הוא היה המום כאילו תקעו שיפוד למוחו.
מה זו הבגידה הזו? בגלל השתיל, או שיש משהו אחר? הוא הבין שאם
הוא לא ייצא מחדר המקלחת בכוחות עצמו - הוא לא ייצא בכלל. אז
הוא ניסה. הרגל פעמה וכאבה גיהינום על כל תזוזה, וכשהוא ניסה
לצאת מהאמבט, העצם יצאה ממקומה ובלטה החוצה מעל הברך. "את פה?"
הוא קרא קריאה נואשת. לא, היא לא פה. היא הלכה. פשוט הלכה. אז
הוא ניסה להגיע לטלפון. הוא פירק את כל הרגל השבורה שלו
בניסיון להגיע לטלפון הנייד, אבל הוא הצליח. הוא לקח אותו
והתנשף. אז פתח את הנרתיק המגן וניסה להדליק אותו, אבל הטלפון
לא נדלק. מה, מה, מה? זעק מוחו. נגמרה הסוללה, והוא שבר את
עצמו להגיע לנקודת חשמל. כף הרגל שלו ברגל השבורה כבר לא הייתה
מחוברת לגמרי לרגל עצמה, אלא רק בעור וכמה גידים. הוא חיבר את
הטלפון הנייד לחשמל, וניסה להדליק. לא נדלק. הוא חיכה קצת,
הסוללה אולי צריכה להיטען קצת, אבל גם אחרי עשר דקות, כשהוא
מנסה שוב ושוב, הטלפון הנייד לא נדלק. ואין טלפון אחר בבית.
אין מכשיר אחר בכלל, אלחוטי או לא אלחוטי. המוח שלו כמו נחתך
מהכאב ברגל, וצצה מחשבה אולי הבטרייה זזה ממקומה. הוא פירק את
המכסה האחורי של הטלפון, הסים היה במקומו, אבל לא הייתה
בטרייה, סוללה. לא הייתה בטרייה בכלל. הוא ניסה להגיע אל הדלת,
אבל הדלת הייתה סגורה והוא לא מצא את המפתחות. הוא ניסה להגיע
לאינטרנט, אבל המודם נעלם. הוא לא הצליח להתחבר לאינטרנט בשום
צורה. בשלב הזה כף הרגל שלו ברגל השבורה כבר נשרה מגופו. הוא
יילל, הוא בכה, הוא יילל, הוא בכה. איש לא שמע אותו. זה היתרון
לגור בבית מבודד.