מה, הבאתם לי מתנה?
אבל יום ההולדת שלי רק עוד יומיים.
אוי, איזו התרגשות,
באמת היה לי יום רע וקשה,
העבודה, הבוסים, התחבורה,
כל הזמן מתזזים אותי,
וותיקים ממני חושבים שהם יכולים להגיד לי מה לעשות.
אבל טוב שיש מתנה,
מה זו, עוגה?
זה בתוך קופסת קרטון עטופה בנייר רך וסרט,
עם פרח בד אדום,
זו עוגה?
הקופסה בגודל כפול מ-של קופסת נעליים,
זה שתי זוגות נעליים?
אני חייב לפתוח אותה, אפילו לא שתיתי מהחום הזה,
אפילו לא פרקתי את המפתחות והארנק,
אני קורע את העטיפה בתאווה, עוגה, עוגה,
אני רוצה עוגה,
עוגה גדולה שמנה ומרזה, עוגה עם הרבה קצפת,
ושיהיו חתיכות פרי ותותים.
קילפתי את העטיפה באלימות, הבטתי על הקופסה,
ופתחתי אותה...
נחש הביט בי המום, ולפני שהספקתי להיבהל,
הוא קפץ מהקופסה ומיהר להתחבא בבית.
אוי, הצילו, נחש, נחש!
מי שולח לי מתנות להרוג אותי?!
אני בודק שהוא לא בשירותים ומסתגר שם,
שותה מים מ-טוש המקלחת.
אני מאוד פוחד מנחשים,
פעם היה לי נחש, ומאוד פחדתי ממנו.
הטלפון הנייד מצלצל.
"אהבת את המתנה?"
"מי זה? אה, זה אתה, בועז?
ככה אתה עושה לחברים שלך? שולח להם נחש ארסי?
אני אתלונן עליך במשטרה, זה ניסיון לרצח!"
"הוא לא ארסי, אין לו שיניים בכלל,
זה נחש מחמד, נחש שעשועים,
כמו שסיפרתי לך שהיה לי כשהייתי ילד,
ואמרת לי שהיית רוצה אחד כזה.
אתה זוכר?"
"אהה... כן, אני זוכר משהו כזה,"
"אז קניתי לך מתנה,"
"תודה..."
איפה הוא?"
"לא יודע... נעלם."