הימים שלנו היו שקטים
היא הייתה הולכת לעבודה בבוקר, וגם אני
אז היינו חוזרים ומבשלים, פעם היא, פעם אני
קצת ניקיונות וכ'ו, והיינו לומדים
ספר, מחברת, מחשב,
אפילו היינו כותבים לעצמנו סיפורים
בערב קצת חדשות, סרט, והולכים לישון,
לפעמים מתעלסים
קצת אלכוהול ובשר על האש בסופי שבוע עם השכנים,
טיולים בסביבה עם הכלב
פעם בחצי שנה יוצאים לנופש
ואין בעיה, יש כספים
עד ש... בום! היא רוצה ילד

"מה ילד עכשיו, מה?!" הטחתי בה
"אז מתי?" היא שאלה, "אני לא הופכת יותר צעירה,"
"ילד יהפוך את הבית שלנו למחראה," אמרתי לה
"ילד יגרום לנו להיות עבדים שלו," אמרתי לה
"לילד יהיו חיים קשים," אמרתי לה
"הילד לא רוצה להיוולד לעולם המחורבן הזה," אמרתי לה

"לא ידעתי שאתה כל-כך שונא את העולם ואת החיים..." היא אמרה
"הייתה לי ילדות קשה," אמרתי לה
"גם את זה לא ידעתי," היא אמרה
"עדיף לא להיוולד," אמרתי לה
"לא ידעתי שאתה חושב כך," היא אמרה
"זה עולם רע כי האנשים רעים וטיפשים," אמרתי לה
"לא ידעתי שאתה מרגיש כך," היא אמרה

לא הבאנו ילד, אבל מאז היחסים בינינו הידרדרו
היא טענה שאני אנטי, ואני טענתי שאני אדם חיובי
היא אמרה שאני שונא כל דבר, ואני אמרתי שאני אוהב
היא אמרה שהיא לא בטוחה שאני מסוגל לאהוב,
ואני טענתי ש-כן
ופעם אחד כשרבנו היא אפילו הטיחה בי - "פסיכופת!"

מאז אנחנו לא גרים יחד, גם לא חיים יחד
האמת שהתגרשנו, והיא לא רוצה שום קשר איתי
ואני לא מבין למה, אני אדם תרבותי ומבין,
מעולם לא השפלתי אותה, מעולם לא הרמתי עליה יד
תמיד נתתי לה את כל חופש הפעולה הראוי לה,
מלבד ילד משותף, לזה לא הסכמתי

היא מצאה מישהו אחר, היא עשתה אתו ילד
אפילו שניים בהפרש של שנתיים, ילד וילדה
כל היום והלילה היא משרתת את הילדים שלה,
וגם את בעלה
כי בעלה שוביניסט מסריח, בלשון המעטה,
וחושב שהיא הרכוש שלו
בא הביתה... "איפה האוכל?"
חוזר מהעבודה... "למה הבית מלוכלך?"

היא כבר לא יוצאת לנופשים,
ולא לומדת ולא קוראת ספרים
אין לה חברות וחברים
היא עקרת בית, אין לה עבודה מ-חוץ לבית

"זה מה שרצית?" אני מהרהר ביני לבין עצמי
אומרים שהיא כבויה, אומרים שנעלמה לה חדוות החיים
אומרים שהיא בדיכאון, אומרים שהיא שותה
אומרים שבעלה מכה אותה, אומרים שהילדים עושים ממנה פורפרה

ואני טס ללונדון לסגור עסקה.