גם עם שני תאים במוח אני יכול לכתוב. ככה הוא אמר אחרי שגמר את
המוח שלו בשתייה. זה לא שהוא לא יכול להחזיר את השכל שלו,
שתייה זה לא סמים קשים, אפשר להפסיק לשתות והשכל יחזור לקדמותו
לגמרי תוך כמה חודשים, אולי אפילו שבועות. אבל עכשיו יש לו שני
תאים בראש, והוא אומר שהוא יכול לכתוב גם עם שני תאים. תא אחד
להקיש על המקלדת, ותא אחד לחשוב מה לכתוב, זה כל מה שהוא
צריך.

הילדים כבר ישנים אחרי שהרסו את כל הבית ואת השפיות ואת הרצון
הטוב. ילד הוא לא טהור, הוא אמר לי פעם, ילד נולד מקולקל, ובא
לכאן בשביל תיקון הנשמה, אחרת מה יש לו לעשות כאן? המבוגרים
יותר הם המתוקנים יותר. אני מאמין שזה קיים בו גם עכשיו, למרות
שנשארו לו שני תאים, כי רוחניות מנותקת מהשכל, ולא משנה כמה
שכל יש, גם זה הוא אמר. הוא יושב מול המחשב כי את הכתב שלו הוא
לא יבין, וכותב, ועושה את זה טוב, למרות שיש לו שני תאים. ואני
שותה קפה, מחכה בסבלנות, ליצירה שתבוא, כי אפשר לכתוב בשני
תאים, רוחניות לא דורשת שכל.

הוא אומר שהוא צריך להשתין, ואני מוביל אותו לשירותים ומוציא
ומחזיק לו את השמוק. לוקח לו זמן - אבל הוא משתין, ואני מנער
לו, מלביש לו ומוריד את המים. אז שוטף את ידיי ומוביל אותו שוב
לעבר המחשב. אתה צריך לכתוב, בן-אדם, אני אומר לו. והוא מחייך.
הוא פושט את אצבעותיו על המקלדת כמו פסנתרן על הקלידים, ומנגן
וכותב. אני מוזג לי עוד קפה ומחכה, ושותה, ומחכה בסבלנות. גם
אם זה ייקח כל הלילה כולו, בסוף יהיה סיפור או פרוזה שהיא
יצירה בפני עצמה. ואני לא ממהר, לא מתלונן, יש הרבה קפה, וזמן
כמו מים, עד עלות השחר, עד הלילה הבא.