שלום לבני ישראל
                                               אלבר נקר    
                 

אחת הסתירות הבולטת ביותר בספר התורה, כאשר במקום אחד נכתב,
מפי הגבורה כמובן, "ועבדום ועינום 400 שנה" ובמקום נוסף נכתב,
"ומושב בני ישראל במצרים 430 שנה" אלא שאין כאן שום סתירה.
אנחנו נסביר זאת באמצעות תורת היחסות של אינשטיין. כמובן, גם
על פי ה"פשט", יש כאן תובנה שלפני תקופת העבדות, בני ישראל
ישבו בשקט בארץ הנכר, 30 שנה.  
מה התורה רוצה להסביר בשני מקומות אלה? שהמרחק של בסיס השכינה
הקרוב ביותר אלינו הוא 400 שנות אור, המבטאת  שהנסיעה בקו ישר,
משם לפה במהירות האור, תארך 400 שנה,  והמרחק  (בקילומטרים)
הוא לפי העובדה שמהירות  האור היא 300,000 ק"מ לשניה . נכפיל
זאת ב60 (שניות בדקה), נכפיל זאת ב60 (דקות בשעה), נכפיל זאת ב
24 (שעות ביממה),  נכפיל זאת ב 30  (ימים בחודש),  נכפיל זאת ב
12 (חודשים בשנה), נכפיל זאת ב 400 (שנים) ונקבל את המרחק
בקילומטרים שקרן אור עוברת משם לכאן בשנים הללו.
מה הקשר בין קרן אור לתורה?
ובכן, מהירות האור היא המהירות המקסימאלית בטבע של היום, כשאין
בית מקדש בישראל. זאת גם המהירות שבה הפליג אלוהינו משם לכאן,
בספינת החלל שלו, כדי לגאול אותנו מהמציאות הנוראה שבה אנו
נמצאים כעת, בעידן הנוכחי.
ומי אומר שאכן השם מפליג אלינו במהירות זאת כעת? ובכן, במקום
נוסף בספר התורה השם אומר לנו דרך משה רבינו - "ולא אעזוב את
עמי-את ישראל" . אלא, שאם השם בדרכו אלינו, אז מדוע הוא לא
מודיע זאת לנו כרגע?  ובכן, לפי תורת היחסות מהירות האור לא
מתחברת עם כל גורם אחר. או במילים אחרות , כל שידור הודעה
שישדר השם  לפה, תגיע אלינו רק  עם סיום מסעו לכאן. וכן, גם
תשדורת נעה במהירות האור. מכאן מסתבר שמבחינת הדין, השם מנוע
מלמסור לנו הודעה כל שהיא. ובכך, נמצאת ההוכחה שהוא דוהר אלינו
במהירות האור.
ובכן, מהירות האור,  300,000 קילומטר בשניה, היא המהירות
המקסימאלית המתאפשרת בטבע של היום כשאין לנו בית מקדש. מה הקשר
בין בית המקדש למהירות האור ? ובכן , ישנה פעולה שהכהן הגדול
צריך לבצע אותה כל יום - והיא נקראת- "בד בבד" (בעת ובעונה
אחת), שפירושה גם חצי חצי, אבל  גם כפעולה  שמאפשרת בין היתר,
לכל גוף, לנסוע במהירות האור (כשיש בית מקדש), ואפילו גם
בקפיצת הדרך.  וכאשר, לא  מתבצעת פעולה זו (כשאין בית מקדש),
אזי (בין היתר) אין אפשרות להגיע למהירות האור וגם לא בקפיצת
הדרך.
אוקיי, אז הבנו מה התורה אומרת לנו במושג 400 שנה. אז עכשיו,
מה היא מנסה לאמר לנו ב - "ארבע מאות ושלושים שנה"? בואו
ונחזור לשבוע הבריאה. ובכן, מוזכר שם בספר "בראשית",  שהשם נח
ביום השביעי וקידשו וכבר יש לנו עובדה חדשה בנוגע להפלגתו של
השם אלינו. וזה אומר שכל שבוע בנסיעתו בשבילנו, לפה, השם עוצר
את ספינתו יממה אחת בשבוע וזאת - ביום השבת, בסינכרון,
בתיאום--- מלא עם ארצינו.
במילים אחרות , הוא שובת ממלאכתו . והלא תגידו, האם נהיגה זו
היא מלאכה ? ובכן כן. זאת מלאכה קשה ואקטיבית. מדוע? כי לפי
תורת היחסות, כל גוף אשר נמצא במהירות האור, הופך לגוף בעל
משקל כמעט אין סופי . דהיינו, משקלו הופך לכובד מאסיבי של
מליארדי טונות. ברור כי בן תמותה רגיל, נכנס למוות מוחלט
בתנועה השווה למהירות האור- להזכירכם- 300 אלף ק"מ לשניה.
ואולם רק השם אלוהינו יכול להחזיק מעמד במשקל אין סופי שכזה.
ההוכחה לכך נמצאת בשירת "האזינו". ציטוט - "הצור תמים פועלו,"
הכוונה לאבן צור, שהיא האבן החזקה ביותר- וזה אומר שהשם הוא
הדבר הכי חזק שקיים ביקום שלנו, שהוא רק חלק קטן בתבל.  גודלו
של היקום שלנו הוא 14 מיליארד שנות אור. ולהזכירכם - שנת אור
היא גם זמן וגם מרחק (דרך). אנחנו יודעים בן היתר, שהיקום שלנו
הוא עתיק יומין. גילו 14 מיליארד שנה, וגודלו  14 מיליארד שנות
אור. התבל מורכבת ממספר רב של יקומים שגילם בוודאי רב יותר
מגיל היקום שלנו. כמה יקומים יש בתבל, זאת עדיין חידה. כרגע,
אנינו יכולים לדעת זאת.                                      

ואם נשאל את עצמינו - על מה ומדוע כל המאמץ הזה של השם אלוהינו
להגיע אלינו פיזית? ובכן, התשובה    מחולקת לשתיים: האחת, כדי
למלא את ההבטחה שהשם נתן לאבותינו "והייתי להם (כשאבותינו יפרו
וירבו ויהיו לעם גדול ורב - ויהיו -  לבני ישראל) לאלוהים-אני
השם". ובמילים של היום-הוא רוצה להיות הכוח המנחה שלנו. אגב,
עבדות מצריים בפועל הייתה רק ארבעה דורות (כמאה שנה לפי
הכתובים). ובמשך הזמן המועט הזה נהיו לגוי גדול.  התשובה השניה
- טמונה במשפט - "אני השם אלוהיכם אשר הוציא אתכם מארץ מצריים"
הלא היא שיא הדיסטופיה , ו - "להיות לכם לאלוהים". (להיות הכח
המנחה שלנו). ובמילים אחרות, לעזור לנו לבנות את האוטופיה
שמגיעה לנו כבר מזמן. מכאן נובע, שגם אם נתאמץ מאוד להקים
אוטופיה ללא עזרתו הישירה של אלוהינו- לא נצליח! ! והלא, אנו
כבר מנסים זאת למעלה משבעים שנה, (שנות העצמאות של המדינה)
והתוצאות אינן משביעות רצון, וגם עם כל הנסיונות בכנסת להטיב
עם העם.                     ועכשיו,       בואו ונתקדם הלאה.
אם נסתכל לעומקו של עניין, הרי חשבון פשוט מראה כי ספינתו של
השם צריכה להתעכב 457 שנה בגלל השבתות, בדרכה אלינו, ולא 430
שנה כפי שכתוב!  אז מה קורה פה?  ובכן, כל גוף במהירות האור
בעצירת פתע, ייצר גלי הלם, גלי כבידה והדף שעלולים לגרום
לקריסה של כל מסה בסביבה. השם אלוהינו מודע לכך ועם כניסת השבת
בארצינו הוא מדומם את מנועי ספינתו. ואולם, עקב כוח ההתמדה,
הספינה ממשיכה לנוע, כך שסכנה זו מבוטלת. אלא, שגם השם וגם
אנחנו מרויחים מרחק וזמן יקר, וזאת הסיבה שהדרך מתקצרת לארבע
מאות ושלושים שנה, במקום 457 שנה.
אחרי כל הדברים אשר נאמרו עד עתה, שתי שאלות ראשיות נשאלות,
והן הכי מסקרנות. האחת - מתי התחיל השם את מסעו הנורא אלינו,
והשניה - מתי הוא יסיימו. ובמילים אחרות, מתי יהיה אות הגאולה
הראשון. ובכן, גאולת מצרים היתה הגאולה הראשונה של עם ישראל.
אך זמן הספירה לאחור, או במילים אחרות, מתי השם התחיל את מסעו
דאז - לא מופיע בכתובים. ואולם, בעולמינו ובזמנינו הספירה כבר
החלה בעקבות אירוע היסטורי מכונן, אשר ריגש מאוד את השם
אלוהינו וזהו לא פחות ולא יותר - מסעם של אותם שלושת אלפי
סטודנטים חילונים, חלוצי העלייה הראשונה מרוסיה לארץ ישראל,
שאמרו בלב אחד - "בית יעקוב לכו ונלכה - באור השם".  היא נקראת
(בראשי תיבות) -  עליית הביל"ויים. והיא נחשבת כעליה הראשונה
בישראל. הם הגיעו לנמל יפו בפסח תרמ"ב (שנת 1842 למניינם).
נחבר לשנים אלו עוד 430 שנה (הדרך שהתקצרה, במקום 457 שנה), -
כך שבפסח  שנת 2272 למניינם, יסיים השם את מסעו לכאן וישלח לנו
את אות הגאולה הראשון. וכאמור, לא לדאוג. הוא לא רוצה מדינת
הלכה. לא בשביל זה הוא עושה את המסע הנורא אלינו.  
אם נוריד משנת 2272 את הזמן הנוכחי- 2019- נקבל את טווח השנים
אשר נשארו עד האות הראשון לגאולה. התוצאה תהה 253 שנים. מה זה
אומר? שבעוד 253 שנה מהיום (שנת 2019)  השם יסיים את מסעו
אלינו ואז, מיידי הגבורה, יישלח  אות הגאולה. ומאין נדע כי זהו
האות הנכון? ובכן זמן מה לפני פסח 2272 השם יודיע לכהן נבחר,
את כל הפרטים הנוגעים בדבר ואת צורת האות הראשון לגאולה. ראיון
עם אותו כהן ישודר בחדשות הטלווזיה והרדיו בישראל והוא ימסור
באותה הזדמנות את צורת אות הגאולה הראשון. וכשנחזה באות
הראשון, כפי שנמסר ע"י אותו כהן, נדע שאותו כהן צדק, אמר דבר
נכון, והשם אלוהינו סומך את ידיו עליו. משפט המפתח שמעורר את
כל הנאמר לעיל, נכתב כבר לפני 3000 שנה בספר התורה: "אני השם
אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצריים" - דיסטופיה דאז, בשיא
התגלמותה, וההפך הגמור מאוטופיה - "להיות לכם לאלוהים" (ככוח
מנחה), ולעזור לנו להקים בצורה נכונה אוטופיה ראשונה  על פני
הפלנטה הזאת שכולה דיסטופיה, עם מלחמות על גבי מלחמות, עוני,
רעב ומחלות, ולהיות, בזכות השם,  לעם סגולה מכל העמים על פני
האדמה הזאת. או במילים אחרות, לקשר בין השם, אדוניי כל היקומים
בתבל , לשאר העמים בכוכב הלכת הכחול, הקטן והמסכן שלנו. ובסוף,
שלכול העמים תהיה אוטופיה משלהם.

                          ובסוף בסוף, שלכל עם תהיה אוטופיה
משלו.