אכלתי את העוגה והשארתי אותה שלמה.
עוגה מאוד טעימה עם דובדבן וקציפה.
אמרה שהיא הולכת להביא עוגה חדשה,
כי זו לא לי הייתה מיועדת, אלא לסבתא שלה.

הלכה, הלכה, ולא חזרה.
חיפשתי אותה שנים בין הרים גבוהים נורא.
שאלתי בכפרים ושאלתי בערים,
אבל היא כבר לא הייתה.

לא הבנתי לאן היא עזבה.
אולי היא יצאה למסע נצח בעקבות עוגה.

נוגה ועצוב חזרתי לחדרי,
אשר במוטל זול לרגלי הר קרח.
כל היום עמלתי והכנתי עוגה,
והנחתי בייאוש על השולחן, אם תרצי תבואי ותיקחי.

והיא אכן באה כמו קסם, לזה לא ציפיתי.
זה כל מה שהייתי צריכה ושאני רוצה,
היא אמרה ונתנה לי נשיקה.

אני זוכר את מה שמה, וואי,
שכחתי את שמה,
לפעמים כשהיא הייתה קצת משתגעת
ואני הייתי צריך להשתין,
היא רצתה לכוון לי את הבולבול
ולעשות עיגולים איפה שהשתנתי,
ברחובות בחצרות נטושות.
היא הייתה חברה שלי,
הייתי בן עשרים בערך
ומתוסבך נורא,
גם היא.