מטלטל את הרכבת בדרך לגיהינום
בארץ גשומה חשוכה, מלאה בורות בוץ
עצים רעים מטים ענפים
צוחק לגשם של עולם לא נגמר

והלילה ניתז אל המיטה שלה
בקולות עורבים דופקים על זגוגית החלון
שאגת אריה וייללת תן
רוח משחקת באלימות בגגות הרעפים האדומים

הוא מתהפך בשנתו במוטל זול
קול חריקות הדלתות ורעשים וצעקות
רוח מרוממת להבות אל מתחת לחלונו
והלילה מתהפך בשנתו, כמו שהוא עם עצמו

רעבות חיפושיות הזבל החופרות בארגזים
והלילה מתמוטט לתוך חלומות ביעותים
ליצנים קטומי אפים מנסרים חלומות
של ילדים קטנים שבוכים בלילות

תוך כדי שינה הרוח מתהפכת
והשבשבת חגה כמוכת שיגעון
ילדים עומדים על אם הדרך
קטועי איברים, נשענים על קביים
ובעיניהם להבה שחורה קרה ריקה.