גברת גולדשמיט ישבה בגינה ורגליה מורמות על הכיסא שמולה. בידה
החזיקה כוס יין, אך לא לגמה ממנו. הסתיו כבר צבע את צמחיה
בצהוב, בחום וחלקם באדום. על השיח בקצה הרחבה עוד נותרו כמה
פרחים אדומים. רצפת הגינה הייתה מכוסה בעלים יבשים וענפים
קטנים שהרוח פיזרה. הבית מאחוריה היה גדול וישן. הסתכלה סביב
,מנסה להיזכר במשהו שהיה כאן ונעלם. אישה כבת שבעים, גבוהה,
רזה עם רגליים ארוכות. ישיבתה הייתה אלגנטית, גב זקוף, רגליים
משולבות, יד אחת על ידית הכיסא והשנייה מחזיקה את הכוס על
השולחן. הרגישה שקט ושלווה. שתי העובדות שלה התרוצצו בבית עם
רשימות ארוכות ומילאו מזוודות. היא תיקח רק דברים נחוצים, שום
דבר מיותר. גם תמונות של המשפחה היו ברשימות.
כולם קראו לה איזי. זה היה כינוי ולא שמה האמתי .אמה נתנה לה
את השם ויולטה, כמו של גיבורת האופרה "לה טרוויאטה" של ורדי,
שאהבה מאוד. לאבא שלה לא הייתה הצעה משלו והוא לא התנגד לרצונה
של אשתו. הכינוי "איזי" דבק בה בילדות וכך נישאר לתמיד. היא לא
התנגדה לכך. הכינוי ניתן לה משום שתמיד הייתה ילדה איטית, שלא
קופצת ומגיבה מיד. לא שהייתה בה ,חס וחלילה ,איזו מוגבלות
פיזית או שכלית, אלא קווי אופי של ילדה ואחרי זה של נערה
ואשה.
הם גרו בטקסס. אביה היה איש עשיר, בעל בארות נפט והוא לא היה
צריך להתאמץ כדי לספק למשפחתו חיים טובים לתמיד. אין זה אומר
שאת הילדים פינקו במותרות. היה להם הכול ,אבל בגבולות הסבירים.
הם נדרשו לרכוש השכלה, להתעסק בספורט, הבנים במיוחד. את הבנות
לימדו מוזיקה, עבודות יד, ריקודים, אופנה וכללי נימוסים. איזי
הייתה ילדה שקטה ותלמידה טובה ,אך לא הביעה נכונות ללמוד
"דברים שיעזרו לה להשתלב בחברה", כדברי אמה. היא השתתפה בכל
האירועים שהיו בבית, והיו רבים, ללא התלהבות. כשהייתה נערה בת
חמש עשרה, ניסתה  אמה להסביר לה מה היא מפסידה בגלל אדישותה,
אך, לבסוף, הרימה הידיים ואמרה, "תחיי איך שאת רוצה, רק תשמרי
על הבריאות". לאחר שסיימה את הקולג' בהצטיינות ,איזי הורשתה
להירשם לאוניברסיטה ב NY. ההורים ליוו אותה ובדקו את מקום
מגוריה החדש, שהיה סמוך לאוניברסיטה, קנו רהיטים יד שנייה
מהסוג הטוב וכל הדברים הדרושים לחיים נוחים בעיר הגדולה.
באוניברסיטה היא נראתה שונה מהסטודנטיות האחרות. הייתה לבושה
בסטייל, לא סתם בטריקו וג'ינס. אף פעם לא מיהרה לשום מקום. אף
פעם לא עבדה, כמו האחרות, במלצרות, כמוכרת בחנות, בניקוי דירות
או בנתינת שעורים פרטיים כדי להרוויח כסף. יחד עם זה, היא
התנדבה לפעילות שהתאימה לה ועשתה אותה על הצד הטוב ביותר. כולם
שיבחו אותה על כך. את מרבית הזמן הקדישה ללימודים, בבית או
בספריה. שם , הזדמן לה לשבת כמה פעמים בשולחן אחד עם בחור גבוה
וממושקף ,שהיה עמוס בספרים רבי כרס. מפעם לפעם היה מחייך אליה
והיא נענתה לו בחיוך. אחרי כמה שבועות ,אמר לה שהוא הולך לקנות
קפה ושאל אם  גם היא רוצה. "כן, תודה, עם חלב ובלי סוכר". אחרי
עוד מספר שבועות הוא ליווה אותה הביתה וסיפר על עצמו. לא ביקש
לעלות אליה והיא לא הציעה. הם המשיכו להיפגש, הלכו למסעדות,
לסרטים ולטיולים מחוץ לעיר.. מהסיפורים שלו למדה שהיו לו כמה
ידידות אבל לא הבינה אם גר אתן.
קראו לו דון, הוא למד משפטים. אביו היה הבעלים של משרד עורכי
דין גדול וידוע שעסק בחברות כלכליות. אחרי הלימודים תוכנן
,שהוא יצטרף למשרד כמתמחה. איזי התאימה לו. הוא היה ביישן, לא
מנוסה ביחסים עם נשים ונרתע מבחורות לבושות גרוע, עזות פנים או
נצלניות. היו הרבה כאלה, במיוחד אחרי שנודע להן שהוא ממשפחה
עשירה. איזי היתה שונה. הוא התאהב בה, אבל לא ידע איך היא תגיב
אם יגיד לה זאת ,אולי לא תרצה אותו.
ערב אחד ,אחרי שיצאו מבית קולנוע, התחיל לרדת גשם חזק. לא
הייתה להם מטריה ועד שהגיעו בריצה לביתה היו רטובים לגמרי.
"בוא תעלה" אמרה "אתה צריך להתייבש".
הוא היה מופתע מהדירה הקטנה שלה, הכול היה מסודר, נקי, אפילו
כוס מלוכלכת לא הייתה בכיור.
"תשתה תה או קפה כדי להתחמם. ותוריד כבר את הנעליים והז'קט"
"אולי נשתה יין או וודקה, יש לך?"
"יש לי וויסקי, אתה שוכח שאני מטקסס? תוריד גם את המכנסיים, זה
יתייבש צ'יק צ'אק במייבש".
בינתיים ,לבשה טרנינג, שמה את בגדיו לייבוש ומזגה להם משקה. הם
ישבו על הספה, שתו בלגימות קטנות והסתכלו בטלוויזיה. הסתובבה
ונגעה לו בפנים.
"לא התגלחת?"
"בבוקר ועכשיו כבר ערב, מפריע לך?"
"לא". היא צחקה." זה לא מפריע להתנשק, רק מגרד".
הוא לקח את פניה בשתי ידיים ונישק בעדינות. עוד ועוד פעם. ידו
גלשה מתחת לחולצה. היא קמה פתאום" צריכה לבדוק את המייבש."
גם הוא קם, ניגש לחדר השני וראה מיטה מסודרת בסדין עם פרחים
ורודים. הכול כל כך נקי. נזכר במקרים שבחורות סחבו אותו אליהן
הביתה, שם ראה ספות מלוכלכות או מיטות בלי סדינים. היה נגעל
ובורח.
איזי חזרה, הקטינה את האורות. "יש לך תחנת פורנו?", שאל. היא
צחקה: "כן, לשים?"
שידרו סרט מצויר ישן - שלגיה ושבעת הגמדים. הם לא הפסיקו
להתגלגל מצחוק מהגמדים שמנסים לפתות את שלגייה. צחקו, נפלו אחת
על השני וניסו לחקות את התנוחות של הגמדים. המשקה והסרט עשו את
שלהם והם התחבקו והתנשקו. דון הוריד לה את החולצה ואחר כך גם
את המכנסיים. איזי לא התנגדה ודון לא חשב שזו הפעם הראשונה
שלה. הבין שכך הוא, כי היא לא ידעה איך לשחרר רגליים כדי שיוכל
להגיע אליה." אולי צריך לקחת אותה למיטה," חשב ,אבל כבר היה
מאוחר, הוא היה בפנים.
אחרי שסיים לא זז , רק הסתכל על פניה. עיניה היו עצומות. פתאום
היא פקחה אותן, חייכה ואמרה, "הייתי גרועה, נכון?"
"לא, היית עשר, אני אוהב אותך". שוב עצמה את העיניים, זזה קלות
לתת לו מקום על ידה. הוא נצמד אליה וטמן פניו בשערותיה.
כאשר נפקחו עיניו ,לקח לו כמה שניות להבין איפה הוא נמצא. הוא
שכב עירום על ספה מכוסה בסדין עם פרחים ורודים, איזי לא הייתה
לידו וגם לא בחדר. קם מהספה וראה שהיא מכוסה בכתמים של דם
וזרע.
"וואו, איזו באסה!" פתאום שמע פכפוך של מים והלך לכוון המקלחת.
איזי עמדה ללא תזוזה תחת זרם מים חזק עם הפנים לקיר. דון פתח
את הדלת ונצמד אליה. "כואב לך?" שאל. "כן, אבל לא נורא".
הסתובבה אליו, "בוא, אני אסבן אותך".
את החתונה התחילו בניו יורק והמשיכו בדאלאס. כולם היו נרגשים.
ההורים השקיעו מאמצים בבחירת אולמות, קייטרינג, מוזיקה ורשימות
האורחים הארוכות. אפילו את השושבינות אחותה הזמינה. ההורים
משני הצדדים היו מרוצים מהשידוך ובנו תכניות ליחסי חברות
ביניהם לטווח ארוך. דון ואיזי לא השתתפו בכל ההמולה. הייתה
תקופת בחינות והם היו עסוקים בלימודים ובסקס, הרבה סקס. את
הדיווחים על ההכנות היו מקבלים במיילים ולא היו להם דרישות
מיוחדות.
ההורים קנו להם את הדירה הראשונה. ואיזי , מצידה, כלל לא חשבה
על ילדים. הייתה מסופקת מלסדר את הדירה ומלשכב עם דון. פתאום,
התברר שהיא בהריון. כולם מסביב שמחו, אלא שהיא ודון היו בהלם.
גם הוא לא חשב על ילדים כל כך מהר. הוא עבד הרבה שעות ביום
ורצה רק אותה בזמן המועט שנותר לו. נולדה להם בת ואחרי מספר
שנים בן. אחרי שנולדו הילדים, הם בנו בית גדול עם גינה
ובריכה.
כל השנים, הילדים היו מטופלים בצורה הטובה ביותר. מוסדות
חינוך, מורים, בילויים, מחנות בקיץ וסקי בחורף, ביקורים אצל
הסבים. אבל הכול בלי ההורים. כסף לא היה חסר והכול היה מאורגן
להפליא . דון ואיזי טיילו ובילו בלי הילדים, רק זו עם זה.
למזלם, הילדים לא עשו בעיות, אפילו לא בגיל הטפש-עשרה. כשסוף
סוף יצאו ללימודים, שמחו  איזי ודון להישאר לבד בבית, "כל הבית
בשבילנו", אמרו.
הילדים הרגישו את היחס או בעצם חוסר היחס והאהבה של ההורים ולא
נהגו לחזור הביתה לחגים או בחופשות. לעומת זה, היחסים בין
האחים היה הדוק. הם דאגו אחת לשני והיו כל הזמן בקשר. התחתנו
צעירים, בנו משפחה ובשלב מסוים כמעט התנתקו מההורים. כלפי חוץ,
היחסים נראו מופלאים. ארגנו חתונות מפוארות ,סייעו לילדים לגור
בסביבה מבוססת ולא להזדקק לדבר. כל מה שניתן לפתור על ידי כסף.
גם לא נכנסו לקרביים של הילדים. לא הקפידו לבקר אותם או
להתעניין יתר על המידה בנכדים, אבל גם לא התנגדו לביקורים ,כל
עוד שזה התאים ללוח הזמנים שלהם ונקבעו מראש. הילדים היו תמיד
מגיעים יחד והביקורים שלהם כללו מסיבה לחברים של איזי ודון,
שהכירו את הילדים מביקורים קודמים, בילויים לנכדים, יציאות
למסעדות או לקנטרי קלאב. כך לא נשאר זמן רגוע לשיחות נפש.
לאיזי ודון זה לא הפריע, ההתעניינות בחיי ילדיהם הייתה שטחית.

גם בבית לא התעניינו יותר מדי. צוות העובדים שכלל משרת ראשי,
גנן, טבח ומנקים טיפלו בכל. הדשא נראה רענן, הפרחים בערוגות,
החדרים נקיים, הרהיטים ממורקים, הכלים מסודרים והאוכל טעים
ובריא. התמונות על הקירות והרהיטים נרכשו בשנים הראשונות אחרי
החתונה ,כאשר הם היו עדיין נלהבים מסידור הבית החדש שלהם.
אבל אחרי שחזרו מביקור אצל חברים בצרפת ,ביתם נראה בעיניהם
מיושן. כבר מזמן לא היו מארחים חברים, רק את הילדים ונכדים.
"צריך להתחדש", החליטה איזי. ודון, כמו תמיד, הסכים אתה. כך
הוזמנה מעצבת לערוך שינויים ,רק באזורים להם מגיעים אורחים
למסיבות. לא הייתה הגבלה כספית לשיפוץ רק תנאי אחד, על העבודות
להיעשות בזמן שהזוג גולדשמידט יהיה בטיול ארוך. איזי ודון
התלהבו מהשינויים שנעשו באולם הכניסה, בחדר האוכל, בחדר למשחקי
קלפים ובאולם קבלת הפנים. לאחר שבועיים הוזמנו אורחים רבים
למסיבה, ולאיזי היתה הזדמנות להציג בה את הבגדים החדשים שנקנו
בפריס. התגובות על השינויים בעיצוב הבית היו נלהבות והיא ידעה
שזה כנה ,כי החברות ביקשו את השם של המעצבת. היא מסרה להן את
שמה ברצון .אהבה שאחרים מחקים אותה.

דון התמוטט בזמן משחק טניס. רופא שהיה במקום קבע שאין דופק.
באמבולנס ניסו להחזיר את הדופק ללא הצלחה וגם בבית חולים ניסו.
לאיזי זה נודע בזמן שמדדה שמלה חדשה לנסיעה מתוכננת לספרד.
אחרי יומיים חזרה לאותה חנות לקנות שמלה שחורה. לא היו לה
בארון בגדים בצבע שחור.
הילדים הגיעו, טיפלו בכל סידורי הקבורה. כאשר ניסו לשאול מה
רצונה לגבי סידורים ענתה, "לא משנה לי, תעשו מה שאתם רוצים,
אבל אני לא רוצה שהתולעים יאכלו אותו". הלוויה הייתה מכובדת
ואחריה ניצב כד יפה עם האפר של דון על המדף מעל הקמין בחדר
הגדול.
בכמה עיתונים פורסמה הודעה גדולה של המשפחה המתאבלת על פטירתו
של עורך דין דון גולדשמידט. בהודעה ציינו את מועד הלוויה ובסוף
בקשה להימנע מביקורי תנחומים.  
אחרי יומיים הילדים עזבו. הם לא שאלו את אמם אם היא רוצה
שיישארו, ידעו את תשובתה מראש. בבית הקברות החברים דאגו להגיד
"תתקשרי אם תצטרכי עזרה." הנשים נשקו את לחייה והגברים הסתכלו
במחשוף העמוק של שמלתה השחורה. כולם חשבו ,שהיא עדיין לא קולטת
את שקרה, שהיא בהלם. כי ,כמו תמיד ,נראתה מהססת בתשובותיה. אבל
הילדים הכירו את אמם והבינו שלקח לה רק ימים  זעומים להתאבל על
דון אביהם וכי יש בכוונתה להמשיך בחיים. הם צדקו.
בשלושת החודשים הבאים ,איזי הייתה עסוקה בפגישות עם עורכי דין,
עם מנהלי בנק, עם חברים שהזמינו אותה כדי שלא תרגיש בודדה,
בקניות בגדים, בשיחות עם הילדים ובסידורים אחרים. כתמיד, הייתה
מאופקת עם חיוך קטן על השפתיים. קשה היה להבין אם היא עצובה,
מנסה לא להראות את רגשותיה או מנותקת מהמציאות.

"המונית כבר הגיעה", הודיעה העוזרת, "לשלוח את המזוודות?".
איזי לא ענתה, רק עשתה סימן עם הראש שכן. היא ישבה עוד מספר
דקות לפני שהתרוממה, הלכה לכיוון דלת הכניסה ועזבה את הבית
מבלי להסתכל אחורה.
הכד היפה עם האפר נשאר על המדף שמעל הקמין.
עם הזמן ,פורסם במדור הרכילות ,שגברת ויולט גולדשמידט מכרה את
הביתה ועלתה על אניית המסעות המפוארת ביותר לטיול סביב העולם.