בתוך בליל של צחוק
רוח-שטות
קלות-דעת
את ניצבת ישרה כסרגל
בין אנשים זורמים
את לכודה
קירות שקופים סוגרים עלייך
את מגייסת את כל הכוחות
בין אנשים
שמתחברים זה לזה
ללא שום קושי
את מנסה להחזיק את עצמך בחיים
מבועתת את ממששת
את גופך
לוחצת מכאיבה בכוונה
לא נעצרת
גם כשהציפורניים חורצות
בין אנשים
הבדידות יותר מורגשת
את אחרת, את שונה
את יודעת זאת בוודאות
בתוך ערב רב של קולות
צחוקים קללות
גסות-רוח
חיים מלבלבים
את מתקפלת אל תוך עצמך
מכסה על ראשך בידייך
מנסה לגונן להישאר בחתיכה אחת
איך תצאי מכל זה
הרי הרעש כבר חדר עמוק פנימה
והוא לוחץ על המפרקים
העור שלך מחורר
איני יכול להטליא את הקרעים
רק לתת לך בית,
נפשי. |
