עשרים ואחד סתווים כבר עברו
והפכת מילד לעלם
מביט בך בן, מתקשה להבין
איך נוצרת מרגע של קסם
גאווה מעורבבת
עם קמצוץ של קינאה
על שנכון לפנייך
על מה שלי כבר היה
מחבק ומרפה
מקרב ומרחיק
לעזוב את היד,
או שאמשיך להחזיק?
והיד שמושטת,
היא באמת לעברו?
או לזמן שנשמט,
מתרחק..ואינו.. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.