את זוכרת את השוקולד הנמס על הסנטר?
את זוכרת את קול פיצוח הסוכריות הקופצות?
את זוכרת את הקצפת שהתות טבע בה?
את זוכרת את שבבי השוקולד הלבן בשערך?

את זוכרת את הפיל מרים חדק?
את זוכרת את עקבות הדוב בשלג?
את זוכרת את נפלאות האבן השבורה שהיא הסתירה?
את זוכרת את מאורת הארנב בתוך העץ החלול?

קנדי, אני לא יכול להגיד שאני מצטער
כי נתתי לך הכול, ואת פתחת פה גדול
יש לך קללות שלא כתובות בספרי השטן
אני אאפשר לך להיות כלבה טובה בחתונתי,
ואת תהיי הכלבה השושבינה של אשתי

אי-אפשר להכות סלע,
ולצפות שייצאו ממנו מים
לכן אני מקצץ אותך לרסיסים, וסוחט,
כדי שהאהבה תצא
כי את אבן בזלת בה האהבה כלואה,
מתחננת לצאת להציף עולם ומלואו
אף-אחד לא עומד בדרכה של האהבה,
בטח לא אני הקטן שמנגן על קלרינט.

וווי! זה שיר של הווילג' פיפל!
פט שופ בויז העתיקו מהם!