[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועם יוגב
/
בר-הזדהות

בר-הזדהות

דייזי נולדה בלילה מעונן וגשום. לילה סוער שבו הרחובות ריקים
מאדם ואפילו החתולים לא נראים בשום מקום.
צ'אק נולד בבית חולים ממשלתי, אבל הוא נולד לידת עכוז ויצא
כחול לגמרי עד שרופא מתמחה צעיר נתן לו עיסוי מציל חיים שהחזיר
לו קצת צבע ללחיים. הוא היה זקוק לעזרה וקיבל אותה.
אמיל נולד במערה. הוא נולד בפינה קטנה שהכילה מדף אבן טבעי.
המדף נוצר עם הזמן וכתוצאה מתהליכים טבעיים ואיטיים. אמא שלו
כרעה ללדת והשתמשה במה שיכלה למצוא בשביל לשרוד. אמיל אף פעם
לא אהב מערות במיוחד.
כעת שלושתם ישבו על הבר בצ'יימברס. צ'יימברס היה בר מעט מוזנח
שהגיש בירות בחצי מחיר לאורך היום. האמת היתה שהבירות שלהם היו
מהולות במים, אבל כל הלקוחות ידעו את זה וזה לא באמת הפריע
להם. לבר קראו צ'יימברס על שם הכלב של הבעלים שנפטר.
דייזי מורידה שוט של טאקילה ולא עוקבת אחריו בלימון או במלח.
הלשון שלה צורבת והגרון שלה בוער. אבל היא מרגישה בחיים.
"לעזעזל!"
"את שותה יפה, ילדה. לא כל אחד יכול לשרוף אותם כמוך." צ'אק
הציק לה
"אויש תסתום כבר, בן אדם. כמה אתה יכול להטריד. אני שותה איך
שבא לי ומה שבא לי וזה לא כאילו איכפת לי אם אתה מאשר או לא."
"זה לא כל כך יפה, את יודעת." הוא נראה פגוע. היתה לו צלקת
לבנה קטנה מתחת לעין ימין וכשהוא היה עצוב הדמעות שלו היו
זולגות ונקוות על הפס של הצלקת. אבל כרגע הוא לא היה עצוב
מספיק בשביל לבכות. "אני בסך הכל מתרשם מהדרך שבה את מתמודדת
עם האלכוהול. זה הכל. זה לא פשוט, הרבה אנשים לא יכולים לעשות
את זה." הוא הסביר לה במבט מתנצל.
"הרבה אנשים לא יכולים לשתות? לפתוח את הפה שלהם ולהכניס לתוכו
נוזל? כמו שתינוקות עושים כשאמא שלהם דוחפת להם את השד לתוך
הפה?" דייזי לא היתה במצב רוח טוב במיוחד.
"אני בסך הכל אומר שטקילה נקיה זה די חזק. זה שורף ויש לזה טעם
מר מאוד, אני לא חושב שהרבה אנשים שותים את זה ככה. בדרך כלל
מוסיפים לימון או  משהו. את יודעת למה אני מתכוון ואת סתם מנסה
להתחיל איתי ריב."
היא נראיתה משועממת. "זה לא מעניין אותי. ודרך אגב, אני לא
חושבת שזה מעניין אף אחד. הנחמדות המזויפת הזאת פשוט משדרת
חוסר אונים."
"מי אמר שהיא מזויפת? אני בסך הכל מנסה לדבר איתך. התחלתי
במחמאה, לעזעזל מה את רוצה ממני? אני מבוגר ממך בוודאי בעשרים
שנים, אני לא מנסה לזיין אותך, אני לא מנסה לגנוב לך את כרטיס
האשראי. אני בסך הכל מנסה לדבר איתך, שנינו פה שותים בשעה שלוש
בצהריים וחשבתי שאגיד משהו כי שנינו כאן ביחד פה." צ'אק היה
מתוסכל עכשיו. אבל הוא לא עדיין לא היה עצוב.
"תראה," היא פנתה אליו וסובבה את הכיסא שלה.  "אני לא חושבת
שיש פה איזה אחווה בינינו. אני חושבת שלשנינו יש בעיות בחיים
ואנחנו לא ממש מתמודדים איתם אז אנחנו כאן בבר המסריח הזה
שותים אלכוהול במקום לטפל בעניינים."
"מה יש לך? מה כל כך כואב לך? ריץ' מגיע לכאן כל יום ב12
בצהריים, וזה קשה לו כי את יודעת שהוא מתעורר עם האנגאובר
מטורף, ואז הוא פותח את תריסי המתכת שבחזית של המקום, והם
ישנים ולא חשמליים, אז הוא מסובב ידית ברזל כבדה ומתכופף ממש
נמוך בשביל להגיע אליה. אחר כך הוא מוריד מהבר את ששת הכיסאות
האלה ומעביר עליו את הסחבה הצהובה הזאת ששם." הוא הצביע לעבר
סחבת הבר של ריץ'. ריץ' עצמו היה בחדר האחורי, הוא היה יושב
ורואה מירוצי סוסים בטלויזיה קטנה בצבע שחור ולבן. מדי פעם
מישהו היה מצלצל בפעמון שירות קטן שהיה מונח על הבר ואז ריץ'
היה יוצא וממלא להם את המשקאות.
"אתה חי באשליות, זה הכל. אני בכלל לא מבינה אם אתה ציני או
לא. ולמען האמת זה גם לא כל כך משנה." היא לבשה גופיה אפורה עם
הסמל של לד זפלין מעל חזיה שחורה שהציצה מהצדדים. היא היתה
שמנמנה טיפה ומאוד מדוכאת, ולאורך הזרוע שלה היו קעקועים של
מולקולות. אחד מהם היה של סרוטונין והשני של דופאמין. היא
צלצלה בפעמון.
"שלוש דקות!" ריץ' קרא מהחדר האחורי. זאת כנראה היתה ההתחלה של
אחד המרוצים.
הדלת נפתחה ואמיל נכנס אל הבר. האור בקע מבעד לדלת הפתוחה
והאיר את דמותו שנישאה לגובה של מטר שמונים ותשע. הוא כמעט היה
מטר ותשעים אבל לא היה.
אמיל התקרב בשתיקה אל הבר וליטף את הכתף של דייזי לפני
שהתיישב. היא הנהנה לעברו באגביות והמשיכה להסתכל על צ'אק שחזר
להביט בבירה שלו.
"בסדר, תירגע. הכל טוב." היא ניסתה לפייס את צ'אק. אמיל התיישב
משמאלה והניח את המרפקים שלו על הבר. הוא החזיק סיגריה לא
דלוקה בין השפתיים ולא היה נראה שהוא מתכוון לעשות איתה משהו.
"אני מבין, בסדר? את קשוחה ויש לך קעקועים ואת יושבת פה
ומורידה טאקילה ואת לא צריכה איזה נאד זקן שיציק לך. בסדר. אני
מקבל את זה."
"אתה מסתובב ככה בעולם? בלי העור שלך? בן כמה אתה ואיך בדיוק
הגעת לגיל הזה?" היא התפרצה עליו שוב.
אמיל התערב ותקע בשניהם מבטים חצי רדומים. "למה אתם מתווכחים?
ועל מה בכלל? תשתו את המשקאות שלכם ותסתכלו על הקיר. תראו את
הבקבוקים היפים שעומדים על המדף ותראו את קורי העכביש שנמצאים
בפינה של המק'קלן, זה וויסקי בן מאה שנים! אני אוהב לספור את
הטבעות שבקורים ואם אתה שותה מספיק, זה הופך להיות עיסוק ממש
מסובך. כל הזמן הקורים מתרבים ומתמעטים. אפשר לשרוף על זה הרבה
זמן וזה ממש יותר טוב מלהכאיב אחד לשני."
צ'אק התמקד בבירה שלו ודייזי צחקה. הצחוק שלה היה מחוספס וקצת
צורם אבל הוא היה אמיתי. "אתה חתיכת שיכור מטומטם, אמיל."
אמיל חייך. "אני לא מטומטם בכלל. אני פשוט שיכור ממש מוצלח."
ריץ' הגיח מהחדר האחורי. החדר שלו הכיל שולחן בית ספר ישן,
כיסא מרופט וכמה פוסטרים מצהיבים של סלייר והסקורפיונז. הוא
היה ממוצא גרמני וידע לחייך בלי באמת לעקם את השפתיים. הוא עשה
את זה עם העיניים שלו ועם השרירים הקטנים שמסביב לפה.
"טקילה לגברת, שפריץ מהחבית לאדון הממורמר, וכוסית של תה לאדון
המבושם?"
הוא לא המתין לתשובה והתחיל למזוג את המשקאות. ריץ' החזיק את
התה רק בשביל אמיל. אמיל כבר היה שיכור כשנכנס לבר והוא יהיה
חייב להתפכח קצת לפני שימשיך לשתות, אחרת הוא יתחיל לאבד את
זה.
"על מה אנחנו שונאים היום?" הוא שאל את דייזי.
"מר בחור כאן החליט להתחיל מועדון, עכשיו כולנו אחים לשתיה,
מתברר. ואני לא חושבת שמשהו שאפשר לקנות בכל קיוסק הוא מספיק
חשוב בשביל לבסס עליו מועדון."
ריץ' מזג את התה, זה היה תה אנגלי בשם "טווינינגס" והוא היה
התה הכי זול שהיה אפשר לקנות בסופרמרקט. הטעם שלו היה מריר
והמרקם צורב מעט. אבל הוא היה בדיוק מה שאמיל צריך. "אני לא
יודע לגבי זה. נראה לי שיש הרבה אנשים ששותים ומעשנים ביחד
ואולי קוראים עיתון. כל הדברים האלה מגיעים מהקיוסק וכולם
משמשים בסיס די טוב לחברויות. אפשר אפילו להגיד שממתקים הם
עניין משותף של אנשים וחייב להיות מועדון שמתבסס על זה."
צ'אק התערב. "באמת יש!" הוא אמר בניצחון. "יש מועדונים
באינטרנט שכל מה שעושים בהם זה לחלוק תיבות של ממתקים אחד
מהשני, ממתקים מוזרים מכל מיני פינות בעולם. נגיד יש שם תולעי
גומי יפניות ופיצוחים סינים."
דייזי גלגלה עיניים ונשפה. "בסדר, אז לך למועדון הממתקים שלך
ותן לי לשתות בשקט." היא הורידה עוד שוט של טקילה בלי תוספות.
אמיל קד קלות במושבו ודייזי חייכה אליו בחיוך קשוח מזויף שנועד
להסתיר את מה שהרגישה.
"אבא שלי נפטר." צ'אק אמר.
"לחייו!" אמיל אמר ולגם מכוס התה שריץ' הניח לפניו.
צ'אק התעלם מהמחווה התמוהה והמשיך לדבר. "אהבתי אותו יותר
מהכל. הוא היה כל כך טוב אליי ועזר לי בכל כך הרבה דברים. הוא
היה אדם נפלא ואדיב כל כך." הוא דמע בזמן שדיבר. "אני לא יודע
איך אמשיך בלעדיו."
דייזי הביטה בו לרגע ואז הביטה שוב באמיל בבלבול. היא חיפשה את
ריץ' וראתה שהוא מנקה את אחד השולחנות המרוחקים עם הסחבה
הצהובה שלו. אמיל הניח את המצח שלו על הבר ונחר. כוס התה שלו
נחה על נקודה שחוקה בקרשי העץ של הבר והעלתה אדים בשקט.
"אני כל כך כואב. אני לא יודע מה לעשות. אני לא יודע איך
להמשיך. אני פה ושותה אבל זה לא עוזר."
אמיל דיבר מבלי להרים את הראש מהבר. "לשתות עוד! לשתות הרבה!
לשתות חזק, לשתות יפה!"
דייזי תקעה בו מרפק והוא השמיע אנחה קטנה והתנודד על הבר.
"יכול להיות שהוא צודק. אתה אולי פשוט צריך לשתות יותר." היא
הכתה שוב בפעמון.
"הרגע מילאתי לכם. תתאפקו." ריץ' צעק מהעבר השני של החדר.
"את לא יודעת שום דבר על אהבה. את לא מבינה כאב. את לא מבינה
את החשיבות שלו ואת לא מבינה בכלל מה עובר עלי." צ'אק ניסה
להתגונן בפניה.
"אני לא מנסה לתקוף אותך, בן אדם, תירגע. אני פשוט לא מבינה מה
הקטע שלך. כאילו אתה בן מה? ארבעים ושבע? שמונה? אלה החיים.
אתה פשוט צריך להמשיך לסחוב, למה באת לפה בכלל?"
אמיל מלמל שוב, "חושפים פה את הקירות, יש כאן פרויקט שיפוצים
גדול מאוד, חושפים הכל, ממש עד הברזלים שבפנים."
צ'אק חייך במלנכוליה ולגם מהבירה שלו בעצלות. "אני פשוט מתקשה.
אני במערבולת. ורק רציתי משהו, לא יודע, משהו קטן שיהיה בשביל
עצמי."
דייזי משכה את הסיגריה שהיתה תלויה מחוץ לפה של אמיל והניחה
אותה על הבר. "החרא הזה מעצבן אותי." הסיגריה היתה תקועה לו
בפה הפוך והצד שאמורים להדליק היה ספוג ברוק ומתפורר. אמיל
השמיע אנחה לא ברורה.
"תראה," דייזי המשיכה. "תראה תבחור הזה. הוא סובל, תרואה שזה
סבל? בגלל זה הוא בורח כי הוא סובל. אתה סתם מחפש חברים. אתה
פשוט בודד."
צ'אק הסתובב לדייזי ודיבר בקול רך ועדין. "והבדידות שלי לא
כואבת? היא לא נחשבת סבל בלקסיקון שלך?"
דייזי חייכה וחשפה שיניים מרשימות יחסית לשתיינית. "בטח שזה
כואב, רק שבאת אל הבר וכאן יש תרופה אחת שלוקחים ואתה פשוט לא
לוקח אותה. אז אל תעמיד פנים שאנחנו הקבוצת תמיכה שלך ותזמין
עוד שוט של משהו שורף ורוסי."
צ'אק משך לעברו את הסיגריה הלחה של אמיל והתחיל למולל את הטבק
באצבעותיו כך שנשפך על הבר. הוא שלף מהכיס שלו ניירות גלגול
וגלגל את הטבק לסיגריה חדשה בצורת קונוס וללא פילטר. דייזי
הביטה בו במבט ששידר גועל והתרשמות.
"קחי." הוא הושיט לה את הסיגריה. "מנחת שלום."
אמיל השתעל שיעול ליחתי ומגעיל ואז חזר לשבת זקוף על הכיסא
שלו. "זה שלי." הוא לקח את הסיגריה מידו של צ'אק ותקע אותה בפה
מבלי להדליק. כעבור רגע הוא שמט את ראשו שוב על הבר וחזר
לנמנם.
דייזי חייכה שוב וצ'אק משך בכתפיו במחווה של חוסר אונים
משועשע. "כוסאומו העולם, אה?" היא צחקה שוב וצלצלה בפעמון שעל
הבר, "ריץ' אין לי את כל היום, אז תזיז לפה את התחת שלך ותמזוג
לי משהו כי נהיה לי יבש בגרון."

"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בחייאת ג'ירפה,
תעשי לי עוד פעם
את הקטע הזה עם
הצוואר שלך.







מיץ פטל מכיר את
דמויות המשנה
יותר לעומק.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/10/19 7:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועם יוגב

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה