ילד קטן הוא היה, בוכה בלילות, מחפש את אימא שלו.
אבא שלו היה מרביץ לו, ואומר לו לשתוק,
כי האבא שלו לא אהב את אימא שלו.
והסימנים הכחולים של החגורה לא אמרו דבר לגננת,
וגם לא העיניים הנפוחות והשפתיים המדממות.
הילד הלך לישון רעב, כי אבא אמר לו שבשביל אוכל צריך לעבוד,
והילד לא היה יכול לעבוד, (כי הוא ילד)
לכן הוא היה הולך למכולת ובוכה ומתחנן שייתנו לו לחמנייה,
והם היו נותנים ומגרשים אותו בצעקות.
אבל תמיד כל יום הוא היה חוזר ובוכה ומבקש לחמנייה,
למרות שצעקו עליו, וקראו לו בשמות גנאי.

בבוקר הוא היה הולך לבד לגן,
וכל הצהריים הוא היה רואה טלוויזיה בבית.
בערב הוא היה קורא ולומד,
ובלילה בוכה ורוצה למות.

אבל אבא שלו לא הרשה לו למות,
ואמר אתה תמות רק כשאני ארצה שתמות,
ולא רגע לפני.