הָאֱמֶת, שׁוֹכֶבֶת מְדַמֶּמֶת בַּזִּירָה וְהַחוֹל
שֶסְּבִיבָהּ סָפוּג בְּדָמָהּ.
הִיא נוֹשֶׁמֶת בִּכְבֵדוּת... אוּלַי זֹאת נְשִׁימָתָהּ
הָאַחֲרוֹנָה...
וְהַבּוּשָׁה, אֲחוֹתָהּ, גַּם הִיא חֲלוּשָה
זוֹחֶלֶת עַל גְּחוֹנָהּ.
נִסְּתָה לַעֲזֹר בַּהַתְחָלָה...
אֲבָל גַּם הִיא הֻתְקְפָה
וְנִדְקְרָה
עַל יְדֵי חֲבוּרָה שֶׁל צְעִירִים שְטוּפֵי זִמָּה
שֶׁעַכְשָׁיו מַרְאִים אוֹתָם עַל הַמָּסָךְ מִתְרַאַיְנִים
כְּשֶׁעַל רָאשֵיהֶם כִּפָּה. שְׁחוֹרָה.
וְכָל מָה שֶׁהִיא עַכְשָׁיו רוֹצֶה זֶה לְהִסְתּוֹפֵף לָהּ
בַּפִּנָּה, וְשֶׁיְּכַבּוּ אֶת הָאוֹר, וְשֶׁיַּעַזְבוּ
אוֹתָהּ בִּמְנוּחָה.
שֶׁלֹּא יִסְתַּכְּלוּ אֲפִלּוּ לַכִּוּוּן שֶׁלָּהּ.
וּבַיְּצִיעִים, הַקָּהָל שָר מִתְלַהֵב וּמִתְלַהֵם, צוֹרֵחַ
בִּמְלֹא גָּרוֹן שִׁירִים קְצָרִים בַּחֲרוּזִים,
שֶׁלּוֹעֲגִים לַשְּתַּיִם.
"שֶיִּשָֹּרֵף לָהֶם הַכְּפָר", לוֹחֶשֶׁת הָאֱמֶת
לַבּוּשָׁה בְּקוֹלָהּ הַסָּדוּק.
"מִמֵּילָא הַכֹּל כָּאן כָּל כָּךְ דָּפוּק".
וְהַבּוּשָׁה, שֶׁקּוֹלָהּ נֶאֱלַם (אוֹ נֶעֱלַם) לוֹחֶשֶׁת
סָפֵק
לָאֱמֶת סָפֵק לְעַצְמָהּ
בְּקוֹל שֶׁהוּא סָפֵק תְּבוּסָה סָפֵק נְקָמָה:
"אֲנַחְנוּ גּוֹסְסוֹת אֲבָל הֵם,
הֵם חַיִּים חַיִּים שֶׁל זֻהֲמָה".