[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איילה מף
/
להיות אשה מבוגרת

להיות אשה מבוגרת
יעל אמרה לי :
אתמול נסעתי לסרט בסינמטק האזורי עם מי שהיה המורה שלי במכללה.

כפי שאת עצמך יודעת-יש בעיה בקיבוץ; פחות ופחות אנשים מסוגלים
לנהוג-הרבה פחות מכך-מעוניינים בפעילות התרבותית שמתרחשת
באזורנו. רובה-לא בקיבוץ. אני 'חתומה' על נסיעות עם נהג אחד,
שעושה זאת בהתנדבות, כך שהוא ואשתו מגיעים לסרטים והצגות
באיזור-ותוך כך לוקחים גם נשים שלא נוהגות, מבוגרות בד'כ, וגם
זוגות שהבעלים כבר לא מעיזים או לא מורשים להנהוג. כך אנו
מצליחים בכ'ז להגיע לסרטים באיזור-אין תחבורה מוסדרת אחרת
בשעות הערב. הוא לקח על עצמו את כל הקבוצה, בוחר סרטי החודש
שניסע אליהם ומודיע לכל ה'מנויים-ות' שלו מראש, ומארגן נסיעה
או אף 2 בערב לסרט. אך לאחרונה חלה התדרדרות במצבו הגופני ואנו
נוסעים רק כפעם בשבוע. מזה עבורי יורדות הנסיעות שנעדרתי עקב
נסיבות שונות-למשל עכשיו הוא לוקח רק מכונית קטנה ואין מקום
לכל הקבוצה כך שפחות ופחות אני מצליחה להגיע לסרטים בסינמטק.
נחלץ לעזרה המרצה שלי באוניברסיטה, שעבר לגור לאחר פרידה
מחברתו-מהעיר לקיבוץ. יש לו כאן בת ונכד. והוא שמע כנראה על
החסר בנהגים והתנדב להסיע מי מאתנו-במיוחד כשהוא נוסע לסרט, כך
שאם מישהו מקבוצתנו שזקוק להסעה לסרט מעוניין, הוא/היא יכול
להצטרף.
הפעם הוא פרסם בווטסאף המשותף שהוא נוסע לסרט במוצ''ש ואם
מעוניינים אפשר לנסוע איתו.
צלצלתי ואמרתי שאני מעוניינת. שבת שלמה בבית-אמנם בתי ונכדי
קפצו למספר שעות בבוקר, אבל שאר השבת ריקה.
ה'הסטוריה המשותפת' שלנו ארוכה. כמאזינה ותיקה השתתפתי בכמה
קורסים שלו באוניברסיטה. כלומר בין 3 ל-4 סמסטרים שמפוזרים על
כמה שנים הייתי בכיתה שלו. כמאזינה מבוגרת, מהאיזור. הוא ביקש
ממני להיות שם שקטה ולא להעיר או למשוך את תשומת הלב יותר מדי.
אם חרגתי מכך-כלומר נסחפתי קצת מבחינת תגובה או הערה על הנושא
או הספר שעליו דנו, היה מזכיר לי לחדול מכך כלומר-זכותי להאזין
אך לא לדבר-זאת הוא משאיר לסטודנטים, שנוכחות אשה מבוגרת בכיתה
יכולה להפריע להם ממש. כך ש-תהיי שקטה כעכבר-זה המסר פחות או
יותר.
כמובן שעצם העובדה שהוא מרשה לי שוב ושוב להשתתף בקורסים שלו,
היתה נס עבורי-הוא מורה מצוין, אף שהסטודנטים לא יודעים כנראה
להעריך זאת, כי הוא מלמד ברוחב ובאורך, ספרים מיוחדים-אותי זה
מעניין-כל דבר בנושא ספרות מעניין אותי מלבד העניין הטכני-אך
הסטודנטים כנראה לא כל כך מעריכים את הנושאים שלו וכפי הנראה
הוא גם מאד קפדן בדרישותיו לגבי הבחינות של סוף השנה. בקיצור,
כנראה שההתלהבות של הסטודנטים ירדה לאיטה-בזה אפשר היה להיווכח
מהירידה בכמות הסטודנטים אצלו, שכנראה בוחרים לאחרונה קורסים
יותר 'תכליתיים' מבחינת כתיבה.
על כל פנים, הוא גר אצלנו בקיבוץ בגלל המשפחה. אני רואה אותו
מפעם לפעם בהליכות ה'ספורט' שלי סביב הקיבוץ גם הוא עושה זאת
לעתים, אך בהיותו גבוה וארך רגליים הוא או הולך בכיוון הנגדי,
או משיג אותי במהירות. חוץ מזה, הוא המורה...
וגם מכון הספורט. לעתים אני רואה אותו שם-כשאני מגיעה להתאמן.
שלום שלום-אני תמיד בחיוך-הרי היה כ'כ נדיב כלפי-ואיש איש פונה
לתעסוקה הספורטיבית האישית שלו-שהרי לצורך זה בא כל אחד.
גם כמאזינה וגם כאשה עלו בי לא פעם תהיות-האם היתה אפשרות
שנהיה זוג? הוא נראה מצוין, ממש צעיר , גבוה ולא שמן,  נאה,
ואני מבוגרת ממנו ב-לא ברור כמה אבל לפחות 10 שנים, וכך גם
נראית. לא רע לגילי אבל ממש לא נראית בת 50, כמו שהוא נראה.
אבל ההרהורים הם הרהורים-אדם בודד, שמסתובב באיזור, מתעניין
בנושאים שאני מתעניינית בהם, כנראה שמעריך אותי, גבר...אני
אשה, גם עכשיו. לא? אי אפשר להמנע ממחשבות...
שבי בשקט, אני אומרת לעצמי שוב ושוב. הוא בעמדה הרבה יותר
מוצלחת ממך. שכבר את פנסיונרית זמן רב, תלויה בקיבוץ, מבחינת
הכלכלה, הבריאות, העתיד. לא עצמאית-מעולם לא העזתי לחרוג
מההגנה שחברות בתנועה הקיבוצית נותנת והרגשתי 'מוגנת'.
מקצת הרכילות עליו-ולא רבים מכירים אותו כאן, הבנתי שהיה
בקיבוץ אחר, עזב עם משפחתו, הלך ללמוד מה שהוא מלמד עכשיו,
נפרד מאשתו והוא 'מסתובב'. לא פעם אני רואה אותו בספריה, בכיסא
'הקבוע' פחות או יותר שלו. אני בטוחה שהוא לא ממש נהנה
מהבדידות-גם בתקופה העירונית- שלו.
להרהר מה היה אם, אפשר. אבל היתרון הברור שלו עלי יוצר מצב
שאני כלל לא יכולה ליזום שום סוג של חיזור.
כאן שיסעתי אותה: יעל, את מבוגרת ממנו בכמה שנים טובות!
היא נאנחה: את יודעת, יש לנו בני האדם, נטיה להדחיק את הדברים
הלא טובים שקורים, כדי שנוכל לחיות עם עצמנו. אולי אני מדחיקה
את היותי כבר בת...בת...את יודעת...בכל אופן-כמה שנים טובות
יותר. כשאני מביטה במראה אני לא נראית כל כך גרוע-ובגלל הספורט
די גמישה, עדיין לא מכוערת, גוף עדיין טוב-אף שיש בעיות
בריאות-הן לא כתובות לי על המצח, אני אפילו אומרת לעצמי שיש לי
מה להציע-העובדה היא שאני ערה לעולם, מתעניינת ולומדת, מנסה
להשאר בעניינים ומתעניינת בכל זאת בנושאים שמעניינים אנשים
משכילים...
נשארתי לבד וראיתי סביבי נשים שמצאו על אף הגיל הגבוה בני
זוג. כאן, מהסביבה...העובדה שאני מרגישה אישה ומועמדת לחיזור
עושה לי טוב...לא ויתרתי לגמרי על האפשרות לעוד איזה סטוץ או
מישהו שאזקין איתו יחד...לא כל כך נורא, לא?
הכי טבעי בעולם, אמרתי לה. היא המשיכה:
מצד שני, הדבר האחרון שארצה הוא לעשות מעצמי צחוק, להיות
מושפלת, להיפגע...ברור שאני לא יכולה לעשות שום צעד בכיוון.
והנה, שבת ואני עונה בווטסאף להודעתו שהוא נוסע לסרט-שראינו
ביום ה', שיש 3 מקומות פנויים במכוניתו, שכן. אני מעוניינת
לנסוע לסרט. לעומת זה השתיים האחרות שרשומות אצלו באותו
מעמד-כותבות שהן עסוקות ולא יבואו.
אני בודקת ברשימת הסרטים-הסרט שהוא הולך לראות ראיתי כבר.
בודקת-יש סרט מקביל באולם השני. שמתחיל מעט יותר מאוחר אבל
הרבה יותר קצר. מסמסת לו את זה. שעת יציאה-רבע לתשע בערב ליד
החנייה הראשית.
חשבתי ש3 מקומות פנויים במכוניתו משמעותו שהוא מביא נוסעת אחת,
אבל לא-אני מגיעה לחניה והוא לבדו במכונית. אני מתיישבת לידו,
שמתי קצת אודם. לפחות לא 'לבייש את הפירמה' הרי יראוני יוצאת
ממכוניתו-לא לגרום לא להיראות עם 'סחבה'!

אני נכנסת לסרט אחד, הוא לשני. כתבתי לו סמס שאם הוא רוצה
לעזוב קודם שיסמס לי. יש תשובה שבסדר.
בדרך חזרה מדברים על הסרט שהוא ראה. אני אומרת שלא כל-כך הבנתי
את המסר. את הסרט שלי הוא התחיל לראות בנסיעה אחרת לקולנוע,
אבל יצא כי שיעמם אותו. אותי ממש לא. אני מסבירה לו שאנחנו
כנראה רואים אחרת סרטים. אני אומרת שאני לוקחת מה שיש בסרט
שהוא השתעמם בו ואני די נהניתי, להציע לי-ריקודים נהדרים, הרבה
צבע, סיפור מעניין ואמיתי-על זה יש לו השגות עד כמה אמיתי.
משוחחים, צוחקים ואני מרגישה שאנחנו די משדרים על אותו גל.
טוב, הוא המורה-יש לו הרבה יותר ידע מקצועי  על הנושא-לא
משתווה לנקודת ההשקפה שלי על סרטים...
הוא אומר שייקח אותי לחניה שלי. אני: מספיק שתוריד אותי היכן
שלקחת אותי. אני צריכה ללכת קצת, לזוז קצת...
יעל אמרה: יש לי הרגשת קרבה ולא יכולה שלא להרהר באפשרות של
זוגיות עם האיש הזה. מין התרגשות-התרגשות של אשה שפוגשת גבר,
לא של 'זקנה' אלא פשוט התרגשות נשית אנושית בסיסית
כל הערב כשחזרתי והיום שלמחרת אני חושבת ומרגישה בהתרגשות.
מזכיר לי ימים רחוקים. תרגעי, אני חושבת, אומרת לי יעל, למה
לו. ונניח שהמחשבות האלו עברו גם במוחו-הוא גבר, הוא בודד,
אנחנו די משדרים על אותו גל, ושנינו אינטלקטואלים-הוא יודע זאת
עלי; -אחרי הכל אני היחידה מכל הקיבוץ שמגיעה קבוע
לאוניברסיטה מסקרנות. שנים.
בטוח שהוא הרהר. הרגשות כאלו בדרך כלל באות משני הצדדים...
שוב שיסעתי אותה:
יעל, שלא יהיו לך אשליות. גם אני מכירה אותו. אין צ'אנס...למה
לך להתאכזב, עזבי, תראי את המציאות בגובה העיניים...
את רוצה להגיד שאין אפשרות שהוא יחשוב שאולי אני עוד שווה, יעל
אומרת לי נעלבת? הנה הצלמת של היטלר-בגיל 90 היה לה אהוב
צעיר...
טוב, את לא הצלמת של היטלר, אני אומרת לה. תהיי ריאלית. אל
תטפחי תקוות שלא תתאכזבי...
היא ענתה לי: זה גם מה שאני אומרת לעצמי. אני אומרת לעצמי:
לא, תרגיעי, למה לו. הוא נאה ונראה צעיר, עצמאי, נייד-למשל
יכול החליט לעבור למקום אחר אם יבוא לו.-אני לא. אני לא בריאה,
אף שעושה הכל כדי 'למשוך' את הבריאות במידת האפשר, למה לו. הוא
במקום שיכול לבחור. אני לא. שבי בשקט. תרגעי. אפילו אם עלתה
האפשרות בראשו-רוב הסיכויים שזה לא יקרה.-ואפילו אם היה
מנסה-האם הייתי רוצה? הוא די קפדן, די איסטניס,  אסטתיקה חשובה
לו-אני מרושלת אף שלא מלוכלכת. הבלגן שלי לא היה מתאים לו...לא
היה מתאים לו האילתור שלי בכל נושא. אני אומרת לעצמי: גברת,
תרדי משם. זה לא יקרה. יש לו אופציות רבות. לך כבר לא. גם בנות
חכמות ויפות יש הרבה. גם באוניברסיטה. ומרצות. אף שאמר לי שהוא
כבר פנסיונר-כלומר לא צעיר כפי שנראה,
אגב, אמרתי לו בשעת הנסיעה לקולנוע: אתה מורה מעולה
תודה,הוא ענה לי, אבל הסטודנטים לא מעריכים את זה. הם רוצים רק
ללמוד כדי ליצור שלאגר ולכבוש את העולם...(גם אני שמתי לב
שמספר הסטודנטים בכיתות שלו יורד בהתמדה...)

נו, ו...את משתכנעת? אני שואלת את יעל
אני חוזרת ואומרת לעצמי, היא אומרת, גברת, אל תהרסי גם מה שיש.
האופציה פשוט לנסוע לסרט בעיר.
עפרה התעניינה אם אני לא חושבת עליו כעל 'קנדידט' . לא, אין
צ'אנס, עניתי לה בחיוך.)
מאז שהתאלמנתי היא מתעניינת. את מכירה אותה-די דוחפת את האף -
(היא בטח היתה כבר מתחילה איתו!)

אבל אולי...
אין מה לעשות. אשה תמיד נשארת אשה, יעל אומרת לי:
אני אומרת לעצמי תרגיעי. תרגיעי, את כבר לא בת 28, 38,48 ,
אפילו לא בת 58-את מבוגרת גם אם יש ניצוצות עדיין בלב ובגוף,
לא לך הבחירה. זה לא יקרה. למה לו?
-את יכולה להרגיש כל כך כלום, אמרה לאחר שתיקה של שתינו. רק כי
את מבוגרת...אמרה. זה יכול כל כך להוריד את ההערכה העצמית שלך,
שכל הדברים שעשית, הרגשת, ביטאת לעתים בצורה יצירתית לא שווים
כלום, את מי שאת, את ההערכה העצמית שלך, רק כי את
מבוגרת...אמרה .
הנהנתי בהסכמה. שתינו נאנחנו...
אז זה הסיכום, היא אמרה...












loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אנחנו ילדים
של אלוהים
וחוסך שבטו שונא
בנו
אז זה אומר
שב-67' היתה או
לא היתה
מלחמה???


מתנצר ירושלמי
מנסה להבין
פתגמי חז"ל מתוך
ספרי משרד
הביטחון


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/8/19 13:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איילה מף

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה