מילאו אסמינו בר או משהו...
אבדה לו השכינה מעל פני הקרקע
אבל היא חגה במרומים כמו ציפור ענקית,
גאה וזקופה כמו חמקן
והוא אומר לה את לא מתנהגת בסדר,
לקחת ממני את האחד ואין מילים בפי
והיא אומרת אתה הרי יודע
שצריך להחליף ישן בחדש
ובין לבין כשהישן נעלם ועוד לא מגיע חדש
יש וואקום
וכל מה שנותר זה לבקש מחדש
וזו לא בעיה

אבל את דואגת יותר מדי לפרטים קטנוניים,
ואני שוחה במשברים קטנים,
כמו ספינה במי שברי קרח,
שנתקעת בקרחונים קטנים שמקשים את החתירה
כמו חצץ על פני מים
ואם היא יודעת לעשות נפלאות עם המטה שלה - שתעשה
כי הנחש מעייף כל-כך

הנחש מעייף, המטה מעייף, הכול מעייף,
למה אתה פה?
אני צועד צעד-צעד על פני המרצפות,
אבל הנוף והתנאים משתנים, לא תמיד לטובתי
בשביל לרוקן את האגו כדי שתמלא אותו בהשפעה,
היא אמרה
מי בכלל קורא את זה, מה ההשפעה?
כתבים עתיקים מלפני אלפיים שנה
"כולם כותבים," היא אמרה, ולכן הפסיקה לכתוב
כי היא כתבה מטעמה של אליטה,
וכשזה כבר עממי אין טעם

אבל לא לך ולך אני כותב,
גם ככה למי אכפת או שצוחקים
או שסתם עומדים תמהים ואומרים מה רוצה זה
"אנחנו יוצרים היסטוריה, בייבי,"
אמר ניק קייב
הוא אדם מאוד חכם

אם הם כל-כך חכמים, למה הם מיוסרים?
הלו אתה אמרת שזו לא חוכמה להיות עצוב,
יש לזה אינסוף סיבות
החוכמה זה להיות שמח דווקא,
בעולם כזה ש-כל הזמן מנסה להוריד אותך למטה,
ואפילו להרוג אותך.