ההרים של הבודדים,
שם אתה הולך
עם חרב וצידה,
ותפילה לאל
בשמיים של הבודדים,
שם אתה אובד,
בין משעולי צור לבנים,
על דרך חלקלקה של דם וקרח
הם ידעו אותך עוד מהימים בהם התאמנת
הם ידעו אותך עוד מהימים בהם עבדת באורווה
הם נתנו לך תפוח וכריך גבינה
הם הבטיחו לך שהדרך תהיה קשה
והיא אכן קשה, אורבים בכל פינה,
שדות ושדים, אלות ואלים
וחיות טרף ורוצחים אכזריים,
הם מראים לך את נפלאות חיי הגלדיאטורים
וכשהצבא דוהר קדימה, אתה לא דוהר אתו
כי אתה מתבודד, אתה בין המתבודדים
יורד שאולה ועולה השמימה,
נלחם בבני אלים ובמפלצות,
בחיים-מתים, פיראטים וזאבי יערות
והארץ לא רצתה אותך, היא מעולם לא רצתה,
תמיד נאבקת להקיא אותך מעצמה,
אבל זה עולמך
והארץ היא קשה והשמש קופחת,
ובחורפים יורדים גשמים קשים
ובלילות עטים הערפדים
אך זו הארץ, והיא שאולה תחתיות
ומי ברא ארץ כזאת בה כל-כך קשה לחיות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.