נפשו של משורר
אינה שוקטת אינה רוגעת
אינה יודעת מנוחה
עד אשר מילים זבות דם
יוצאות פורצות
נפתחות פוערות עיניים משתוממות

נפשו של משורר
אינה שותקת אינה יודעת מנוחה
ברחובות היא מתהלכת
אחוזת-דיבוק למצוא לחפש
להגיע אל המילים ויהי מה

נפשו של משורר
אינה נותנת לו הפוגה
היא מטלטלת אותו
עושה ממנו כמעט משוגע

משתרעת לכל אורך גופו
לכל רוחב ליבו
ממלאת בו את כל החלל

נפשו של משורר
אינה רוגעת היא נפצעת שוב ושוב
היא נחבלת
לעיתים גם מקללת
את יוֹצְרָהּ

נפשו של משורר מתפקעת מכל הגודש
מכל העומס הסותם אותה
היא רוצה לצאת
לא יודעת לאן.