זרמתי עם המילה, אבל הוא קפץ מולי אגרוף, ואיים בהבעת פניו שאם
אמשיך הוא יכה אותי. אז שתקתי, למרות ש-מה שרציתי לומר עתיד
להציל את חייו. הוא הלך כמו שיכור רגזני לנסות לשרוד בחיים
האומללים שלו, ואני המשכתי לשבת קצת בגן הציבורי, ואז הלכתי
הביתה שלי לראות איזה סרט, ולהכין אולי איזו פיצה. הפיצה הייתה
מוכנה על המגש להתקרר קצת, וכיביתי את התנור, והוא התקשר. מה
אתה רוצה? ראיתי אותה, אמרתי לו, היא קנתה סמים באבקה בשביל
לשגע אותך, היא רוצה להכין לך קפה יענו, ולשים בו את הסם. מה
הוא ייעשה לי? הוא ישגע לך את המוח עד שלא תוכל לשאת את חייך
כליל, שממילא קשים לך גם ככה, ואז או תתאבד או תתאשפז שנים.
איפה? במחלקה סגורה לחולי נפש. היא לא פוחדת ש-אנקום? לא, כי
אתה תשכח את כל החיים שלך, ולא תזכור אותה, ולא תדע שזה בגללה.
ולמה היא תרצה לעשות לי את זה? כי היא גילתה ששכבת עם חברה
שלה. איך היא גילתה? חברה שלה התרברבה. למה? כי הן רבו, והיא
רצתה להכעיס אותה. אבל כל זה לא יקרה, כי אתה לא תשתה את הקפה
שלה, אני לא יודע מה אתה צריך לעשות, אבל עם המידע הזה אתה
צריך להציל את עצמך. ואת כל זה רצית להגיד לי בגן? כן. חברה
שלי יודעת שאתה יודע? לא, גיליתי במקרה ולא אמרתי לה. טוב, לא
משנה מה יקרה, אפילו אם אני אמות, אל תגיד לאף-אחד לעולם שאתה
יודע מה שאמרת לי, זה יישאר בינינו. בסדר. סלאמט'. עמדתי רגע
עם הטלפון קפוא. המידע שנתתי יכול לגרום לצרות צרורות, אבל גם
אם לא הייתי מיידע אותו היו צרות, לו, והוא החבר הכי טוב שלי,
למרות שהוא השתגע קצת ומסובך עם עצמו, ופיתח קשיחות וחוסר טאקט
בשנים האחרונות. אבל אני זוכר את השנים היפות, חסד נעוריו,
ואני לא אתן לאף כלבה לתכנן עליו משהו כזה בלי שהוא יידע. לא
התחשק לי כבר פיצה, זרקתי אותה לאשפה. שתיתי הרבה בירה ודחפתי
לפה שלי עוגות פשוטות. התעוררתי בבוקר עם חמרמורת, ולכן שתיתי
עוד בירה אחת. אחר-כך יצאתי לקנות גראס מהבלדר. הוא לא יצר קשר
כמה ימים, ואז התפשטה השמועה ברחוב שהוא רצח את חברה שלו,
ונמלט למצרים דרך סיני. רציתי לשמוע ממנו, אבל הוא התקשר רק
אחרי שלוש שנים, כשאני כבר הייתה לי דירה שכורה מ-שלי, ועבודה
מסודרת במשרד. לא האמנתי שאתה תהיה מסוגל לעבוד במשרד, הוא
אמר. איפה אתה? שאלתי. ארצות הברית, לא משנה איפה, אני מסתדר.
למדתי את השפה בכלום זמן, ויש לי דוכן פלאפל. אתה שפוי? שאלתי
בזהירות. כן, אכן כן, לגמרי. אפילו מהשיגעונות של אז נפתרתי,
יש לי חברה, היא חושבת שאני ממש מציאה. היא לומדת משפטים.
חושדים בך? שאלתי. ב-מה? הוא שאל, שתקתי. הבנתי שצריך לשחק
אותה כאילו כלום לא קרה. טוב, אני צריך לסגור, אני מארגן לחברה
שלי מסיבת הפתעה, אני הולך להציע לה נישואים. מזל טוב, אמרתי.
כן, וכל זה, אז ביי. והוא ניתק. עמדתי רגע מול החלון ושאפתי
סיגריה. אם כך הכול בסדר, חשבתי, ופניתי להכין לעצמי פיצה.