|
מהלך רטוב ברחובות פריס
וודסטוק שלנו אבודה
הגשם מכה אלכסונית
חודר אל הצוואר
פורע התמימות שנותרה
מאחור, סדינים סתורים רווי סוד
קן רחום קורא אהבה
קר בלעדייך
כל כך קר
משורר עייף תוהה
אין מקישים בדלתו
את- כבר לא. |
|
|
אינני בוכה אף
פעם, אינני
תינוק בכיין,
אבל למה אמא
ל-הא- מה,
את אף פעם לא
נותנת לי לראות
טלויזיה עד
מאוחר?! הא?!
אני כבר בן 21.
סופרמן המזדקן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.