נויה שני / 02:41 |
היא מתגנבת אליך בשקט,
לא משמיעה שום רחש.
אוחזת בך בחוזקה ולא מרפה,
עד שעוזבת אותך עם אור ראשון של בוקר.
כמו מאהבת שלא נשארת לישון.
עצבות של לילה זו עצבות אחרת.
שקטה.
והלילה הולם אותה.
פורש עליה את חסותו,
מכסה אותה בדוק של ערפל.
והיא, אינה מוחשית יותר.
לו היית גר ליד הים,
הייתה לעצבות שלי ריח של ים.
לעצבות שלי,
יש ריח של גשם.
עצבות של עבר, הווה ועתיד,
נמזגת לטיפה,
נדודת שינה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|