למה לא אמרת לי שאת הולכת?
למה השארת אותי ככה עצוב ושבור?
אני נאבקתי כל יום על השפיות שלי,
ואת לא היית לידי
לא היית גם כשקראתי לך,
וקראתי לך היטב, בכיתי,
ולא באת
איך את יכולה להשאיר את החבר שלך לבד עם הגיהינום שלו?
אין לך לב?

אז קפצתי רחוק,
קפצתי רחוק ממך ומ-כל העולם המטונף הזה,
כי לא רציתי להיות איפה שהוא
רציתי ללכת כמו שאימא שלי הלכה

ועכשיו הסרפד דוקר באצבעי,
וכאב מדמם מלבי,
ולא אכפת לי מכלום,
לא איפה את ומה את עושה,
ובטח לא עם מי את שוכבת
אני מאלף את האריה שבי,
להיות אציל וחזק יותר ממה שאני,
והלב שלי מסוגל להישבר לאלפי רסיסים,
ואני עדיין הישאר בחיים
אפילו בלי שכל או רגש,
תמיד את תראי אותי,
ותדעי שאני חי
כי אני אזכיר לך בכל יום.