השמש עלתה בפאתי מערב,
וצבעה את השמיים באש.
גורן היגורני הלך ברחובות ההרוסים,
והביט סביבו.
הארץ שקטה רגע ואז המתה מאוד.
הכביש נכבש על-ידי הטבע הפראי,
והברד ריסק את האספלט.
לא נותר מאומה משלדי החוצות
שהוצבו בפתחי החנויות,
להפחיד כל עובר ושב.
לא נשאר דבר מהראשים המתגלגלים ברחובות
ומלוח הזמנים הצפוף של הקלגסים.
השרמוטות בכו את דמעותיהן אל הקרקע,
והלכו לחיות כמו חולדות.
הגברים מתו וגם הילדים הגדולים
והילדים הקטנים הסתובבו סהרוריים.
אולי זו הייתה אימת המוות שעלתה כמו גל מהים.
או שזו הייתה תקופה בה השינוי הדרוש הוא כאוס.
על המקל, ברוח הקיץ המתפרצת,
הילך מר גורן היגורני וידע שזמנו קרוב.
להיאכל בידי בני-אדם רעבים,
או להירצח ב-של חזותו המזרחית.
בחוף המערבי של אמריקה הלטינית
קמה תרבות המאיה לתחייה.
קרבות רחוב נערכו ברחוב עד מוות,
והורג הרבים היה מזיין הנשים.