הרחובות הבוכים במורד השכונה
פצעי העצים הכרותים
נושאי הזיכרונות ההולכים ונשכחים
אלה, הכבולים למדרכות השבורות
לזוהר ימי ילדותינו נחפזים- נעלמים
נמלטו מאיתנו, כואבים

לא פעם, לחש צפע מדרדר כמשאית חסרת בלמים
מעלה שאגת ימים קשים, מרים
קינת החסר בפתחי הבתים
החולות הנודדים חסרי החמלה
פני העצב הדוממים

תוגת בתי הקולנוע הסגורים
הודעת "הפסקה"  מלאת מרורים
כמו סטירה
מבשרת, הסר ידך
אכזר האור פורע
לב רגש נפעם אהבה ראשונה

לעולם, שאריות המעברה בדמנו
שברי חיים מגלויות רוויות דמע
חרפת הרע
עתה, אור החיוך של ילדינו
מצעדנו המרעים- אנחנו כאן.