הגרמני השזוף עמד מול הים ומתח את חזהו.
פטמותיו בצבצו זקורות מתוך גופו.
על הים עמדה נרגילה מעלה עשן,
והצינור היה שמוט לידו.
עכבישים טיפסו מהים אל החוף,
והוא צחק וישב על כיסא פלסטיק
ללא משענת עם שלושה רגליים.
"זה שרפרף, אהבל..."
הוא מלמל כמלחש סוד,
אל הרוח, אל הגלים.
ובקולו נימת רוגז וזלזול.
הוא תקע את הצינור כולו לתוך פיו,
וינק מלוא ריאותיו.
ריאותיו התנפחו עד שאיימו לבקע את גופו.
ואז הוא הוציא את הצינור,
ונשף את העשן אטי וכבד.
ריאותיו הצטמקו בהתאם שוב כמו שהיו לפנים,
והוא צחק אל שמי התכלת הנמוכים.