תווי הנגינה בשערך מנגנים לי מנגינה אחרת
האור השקוע בעינייך הלך ודהה
לנו לא נותר יותר על מה להצטער,
כי הכול כבר נעשה
רקמות מתפתחות על פני מדבר צ'י
הבהובי הנפש מסמלות שזה לא בשבילנו,
אלא בשביל ילדינו,
ובשביל החיים שלאחר מותנו
אנו מקרצפים חדרי חדרים של חושך,
מהשחור שדבק בו
ואבחת סערה מתגלגלת דרך החלונות,
באה להזכיר שהכול לא בסדר
אני שוכב פרקדן ודי ללהביור להזכיר לי
כל הנסיכים היו ואינם, וכל הקופים שתקו וקולם נדם
בעינייך חרש צער היקום הקודר
ב-שביל שאחרינו אור בוער,
ודי למשחקים, יש נושאים שעלינו ל-בהר. |