לילות תמוז בוערים בי
תמו ימי אביב
על לבי משא נוגה דמדומים
עול כבד של, געגועים

בשדה ממאנת התבואה לנוע
ממתינה גיליוטינת הקוצר
כמו עת לחשת לי בארות הסוד
בשפתיים בוערות, ממאנות

צלילים נעלמים חומסים אהבות
האור נפתח לתריסי החטא
חושף אותות רצינו לשכוח
לילות יולי-אוגוסט של אש ודם

נשארתי בודד עם הנשיקה האחרונה
עם הניחוח ההולך ונמוג
החיוך הנשכח, המתריס
עם להט החום הנורא

ממתין נשיקת הגשם לאדמה
השמש המציירת יום חדש
לחישת הרוח מעבר להרים
נהרת הכוכבים, עם שחר נמוגים.