הוא הסתכל למטה וגילה שהן לא שלו.
לא שלא היו לו, לא שהן לא תיפקדו.
הן אפילו נראו מוכרות, הן היו שם הרבה זמן.
הוא הרגיש איתן נוח, ממש איתן.
אבל שבחן בקפידה, הוא ידע.
הן לא שלו.

האיברים תפקדו, ההחלטות בוצעו מהראש.
ההמון קבע שהוא ראוי, הפקידים הראו כבוד.
אבל הוא ידע, בינו לבין עצמו.
הן לא שלו.

"אולי של אשתו". הייתכן?
יודעי ח"ן לחשו בפינות חשוכות.
אנשים התחילו לנחש.
זה לו לזו, ולה לו לזה.
אז מה יש לה במחילה מכבודה?

הן לא שלו.
הוא לא ידע איך הגיעו לשם,
ולאן שלו הלכו.
הוא הרגיש איתן נוח, ממש איתן.
אבל שבחן בקפידה, הוא ידע...




מוקדש לראש ואולי לזנב...