בשבת
החיים הביולוגיים שלי
התמצו בפתיחת התריסים
בהחדרת אור השמש לעציצים
בירידה אל הרחוב לחתולים
שציפו למזונם, וגם לעורבים
שהגיעו למשמע קולי
או למראה דמותי
ונחתו על הפנסים הכבויים
מייחלים לִשְׁיָרִים.
שארית היום הייתה אלקטרונית,
תשדורתית, ממוחשבת,
דיגיטלית, מיכנית, כל המילים,
ונסענו ברכב לסינמה סיטי
שוטטנו במנהרות הכלואות
מעוטרות בפסי  ניאון זוהרים
אדומים וכחולים
על רצפות סינטטיות בוהקות
ובתי קפה ממוזגים מפלסטיק רבגוני
ואנשים מאושרים קטנים כגדולים
גם אני
- יצורים חיים מלבדנו לא נמצאו שם -
- אפילו הילדים אינם נחשבים לכאלה כאן -
מלבד הפסלים אולי, מפוזרים במסדרונות,
גדולים מהחיים, חברותא לדמיון,
דרקולות, אנשי עכביש, אבירים
רכובים על סוסים עמוסי שריון
גיבורים חמושים בחרב, אינדיאנים,
גיבורי תרבות מְלַכְּדִים,
וּמֶרְלִין לְבָנָה יצוקה בגבס
כמלאך בכנף שמלה מתנופפת
עגבותיה חשופות
ניצבת בתיבה מקושטת
בפרחי כסף מתנצנצים וגזירי אור
כאשוח חג המולד,
הילדים בודקים אותה בהיסוס
מניחים עליה ידיים קטנות
עד שיבגרו עוד ישלימו את תלמודם,
ואני על ספסל, עם קפה ועיפרון
כותבת על צדו ההפוך של דף חשבון
הבנק
מוחי משדל את לבי הממאן
הראשון אינו שבע השני אינו רעב
את הסרט הפקרתי לחברותיי במחציתו
הסתלקתי משם החוצה
הן ידווחו לי כבר מה קרה על המסך,
בין הנופים, בעלי החיים והאנשים
הוירטואליים, hot spot, hot spot,
אבל אני כאן.
עניים גונבים את הגבול להגיע לכאן
להתפרנס, לאכול,
עשירים עולים על מטוס להציץ לשם,
לצלם, לבלות,
את הזמן שלי לא אוכל לארוז במזוודה
ולאכסן בַּבּוֹיְדֶם, אני ביולוגית,
רק העתיד יטיל שם ביצים.
אולי יבקעו אי-פעם
אם לא יכרסם בו העש.

23.10.2005
©