אני כבר לא מאמינה, אמרה הילדה.
אז במה את כן מאמינה? שאל האיש החכם.
אני מאמינה בעץ.
אוקיי ,אמר האיש החכם. העץ הזה הוא את. מה עוד?
אני מאמינה בים.
אוקיי, הים הזה הוא את. מה עוד?
אני מאמינה בתחושת המגע של היד שלו ביד שלי.
אוקיי, אז התחושה של המגע של היד שלו ביד שלך זה את.
אני מאמינה בכוכבים.
אוקיי, הכוכבים זה את.
אני מאמינה בצליל המים הזורמים.
אוקיי , הצליל הזה זה את.
אני מאמינה בזהב שהופק כשהלבבות נפגשו בחיבוק.
אוקיי, אז את הזהב הזה.
אני מאמינה בדשא.
אוקי, הדשא זה את.
אני מאמינה בקיפוד הסקרן שבא לומר לי שלום.
אוקיי, הקיפוד הסקרן הזה זה את.
אני מאמינה במה שאני אוהבת לעשות.
אוקיי, מה שאת אוהבת לעשות זה את.
אני מאמינה בחיבוק של אם לתינוק.
בנוף המדברי של ההרים, בשקט.
אני מאמינה ברשרוש העלים.
בכול אלה אני מאמינה אמרה הילדה לאיש החכם.
וכול אלה הם אני.