"וּפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים  
וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹּעַ וּמֻתָּר לֶאֱהֹוב"
(מִתּוֹךְ: "אַתְּ תֵּלְכִי בַּשּדֶה" / לֵאָה
גּוֹלְדְּבֵּרְג)


מֻתָּר לִי?
בָּךְ לָגַעַת לְלֹא סִימָנֵי-שְׁאֵלָה
בְּפַשְׁטוּת וּבָרוּךְ
וְלֹא לַעֲזֹוב וְלֹא לְהַנִּיחַ
כַּף-יָד פְּרוּשָׁה מְתוּחָה עַד כְּדֵי כְּאֵב
מְנַסָּה לֶאֱחֹז בַּכֹּל.

מֻתָּר לִי?
לָדַעַת הַכֹּל אוֹדוֹתַיִךְ מֵאָלֶ"ף עַד ת"ו
לִזְכֹּר כָּל מִלָּה
לְשַׁנֵּן אֶת תָּוֵי-הַפָּנִים
לִנְצֹר בְּלִבִּי חִיּוּכִים רְחָבִים

הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ לֹא מֵאִיר לִי פָּנִים
לֹא מִתְמַסֵּר לֹא מֵשִׁיב לִי כִּגְמוּלִי
הַמַּאֲמַצִּים הָאַדִּירִים שֶׁלִּי
בְּקֹשִׁי מְנִיעִים שְׁתַּיִים שָׁלוֹשׁ
מוֹלֵקוּלוֹת שֶׁל אֲוִיר

לֹא, אֵינִי חֵלֶק מִכָּל הָעוֹר הֶחָש-וּף הַזֶּה
כַּפְכַּפִּים מַחְשוֹפִים נְדִיבִים
וְש-ָפָה כֹּה פְּתוּחָה כֹּה בּוֹטָה

רַק הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי מְלִיטָה בְּיָדֶיהָ עַל פָּנַי
שֶׁלֹּא לִרְאוֹת שֶׁלֹּא לִתְעוֹת בִּשְׁבִיל הַזֶּה
שֶׁלֹּא לְהִתְפַּתּוֹת

שֶׁלֹּא תִּשָּׁלַח יָד מִמֶּנִּי הַחוּצָה
תִּפְגַּע בּוּל בְּמַטָּרָה
תַּהֲפֹוךְ אוֹתִי לְחוֹטֵא