מתחיל רגוע מאוד, כמעט בלתי נשמע,
ואז מתגבר ומתגבר עד לצעקה
וצרחה
איך זה שב-כל העולם לא מצליחים להיות מאושרים,
ואפילו לא "בסדר", הרוב סובלים
משהו חולה רקוב עד היסוד בחברה העולמית כולה
לאן שלא תלך, איפה שלא תפנה,
תראה כאב וצער
אנשי רוח שמנסים לעזור - לרוב עושים עבודה טובה,
ואנשים יודעים להבדיל מי מחרטט ומי יודע מה הוא אומר
אנשים לא טיפשים
אבל גם אנשי הרוח הטובים, הם נותנים הקלה,
והרבה פעמים אפילו מצילים הרבה מאוד חיים,
אבל הכאב נשאר אצל רוב האנשים,
הם רק עושים בקרת רגשות ושולטים על הכאב,
ולא נותנים לו לנהל את חייהם

מה רקוב בעולם הזה? מה חולה בו?
מי יציל את בני האדם מהחולי שהם לא מוצאים לו מרפא?
לא רק להקל, אלא לרפא לגמרי,
ליצור עולם חדש מאושר ושמח, בו אין כאב,
ואף-אחד לא מרגיש מקופח או מושפל

אולי זה יקרה ביום מן הימים, אבל עוד הרבה מאוד שנים,
כל האנשים שחיים היום כבר לא יהיו בין החיים

להרבה מאוד אנשים מושג המוות מנחם מאוד,
ודווקא המוות משאיר אותם בחיים,
כי הם יודעים שהחיים הכואבים שלהם זמניים.