פנסי הכביש הכתומים ואורות גורדי השחקים המתרחקים עוררו
בפרנסיסקו תחושת נוסטלגיה עזה, מהסוג שגורם לך להעלות דמעות
אפילו בלי לדעת למה בכלל. תחושה שמתפשטת בכל הגוף, מעקצצת
בעפעפיים ושורפת בוורידים של העיניים.

בעודו מתאמץ להיזכר מאיפה התחושות המוכרות המציפות את גופו
ג'ואן הוציאה במיומנות מכיסו קופסת סיגריות, בתנועות נשיות אך
בעלות ביטחון שואפת עשן אל תוך ראותיה הקטנות ונושפת החוצה אל
תוך הלילה המואר. על רגליה הארוכות והשזופות מגפיים שחורות עם
ניטים מאורכים מכסף, מציצות מהחלון של הקאדליק חסרת הגג
ומסתירות את המראה הימנית.

הרדיו שידר להקות פאנק אפרו אמריקאיות להן ניתנת הבמה רק
בשעות
הקטנות והבודדות של הלילה. רעמת התלתלים השחורים של ג'ואן
התנועעו עם ביט המנגינה השחורה וחיוך דק סדק את פניו החתומות
של פרנסיסקו.
צלקת קטנה ואנכית קישטה את צד שפתו הימנית.

חיוך חצי מתחנף חצי מתנצל נשלח אל פרנסיסקו יחד עם הסוף של
הסיגריה.

"זה לא אומר שאני סולח לך".
"אני יודעת".
שתיקה.
פרנסיסקו מוציא עוד סיגריה, יד ימין על ההגה והשמאלית מעשנת.
"שבע שנים חיכיתי לך, כולם אמרו שאני משוגע ושכדאי שאשכח ממך,
אך אני לא וויתרתי."


מכונית חולפת עם גג פתוח חלפו על פניהם בנתיב הנגדי. למאית
השנייה מבטיהם של הנהג ושל פרנסיסקו נפגשו.
פרנסיסקו עיוות את פניו.


"פרנסי שלי"
דמעות בעינייה, חופנת את בלוריתו.
"אני אוהבת אותך, תסלח לי"
אמרה בקול חנוק.
השירים ברדיו התחלפו לבלדות רוק כבדות על אהבות מפעם.
הם עצרו בצד הכביש הריק.
עיניו האפורות חדרו את עיניה הנוצצות. אהבה ישנה.

הם הזדיינו כאילו אין מחר עד עלות השחר, פרנסיסקו נרדם
בזרועותיה של ג'ואן בעודה צופה בזריחה.
היא שלפה מעקבה את הסכין המוסתרת בעלת קת השנהב מצופת אבנים
יקרות וירוקות שהביא לה פרנססיקו ממרכז אפריקה לכבוד יום
הולדתה השמונה עשרה.

מבט ארוך בהשתקפות פניה שהלהב יצר.
תהיות על איך חייה היו נראים אילו לא הייתה פוגשת את
פרנסיסקו.
אולי בעולם מקביל זה היה עובד, היא אהבה אותו מאוד.

היא נעצה את הסכין בליבו.

הוא מת ישר, ככה סיפרו חוקרי הFBI שמצאו את פרנסיסקו מוטל
בשולי הכביש המוביל לגבול הדרומי.


החוקרים החליטו לסגור את התיק, החשודה המרכזית כבר בטח שותה
מקוקוס לחופי הים הקאריבי. ככה אמר ראש מדור הFBI של לוס
אנג'לס.

ובאמת כשג'ואן עברה את הגבול מארצות הברית למקסיקו עם כל הכסף
שפרנסיסקו חסך והחביא מעסקאותיו הרבות מתחת למושבים המוכתמים
בדם של הקדילאק היא ישר הזמינה כרטיס טיסה לקאריביים.

וכשישבה על החוף מול הים עם קוקוס ומטרייה מניאטורית מחורבנת
ופאקינג 7 מליון דולר במזומן התעוררה בגופה מעין תחושת
נוסטלגיה שלא ידעה להסבירה, כזאת שמעקצצת בעפעפיים ושורפת
בוורידים של העיניים. תחושה שפורצת ומציפה את כל הגוף וכל
הניסיונות הפתטיים שלך לעצור את הסכר רק גורמות לך לשקוע עוד
יותר ומשום מקום אתה מתחיל לבכות.

לכו תדעו
אולי סתם אהבה ישנה.