פעם כאשר הציד האכזר רצה לתפוס את ההוביט הישר וטוב הלב שרק
רצה לעבוד את ערוגתו בנחת, הוא היה שולף את רובה המאוזר שלו
ויורה לכל עבר בצבאים, בציפור ואז מכוון עם הכוונת שלו אל
פדחתו מלאת השיער הפזור המבודר של ההוביט כדי לירות בו לדמם
למוות, לשים סוף לטובי הלב, אלא שההוביט שידע שזהו צייד אכזרי
היה נזהר היטב לסגור את הדלת אחריו ולהסתתר בבקתת העץ הנאה
המסודרת שלו כאשר היה מבחין שהציד אורב לו ולכן, חי את חייו
בזהירות מן הציד אך היה ממשיך לעבוד אדמתו באמונה וטוב לב
ולחלוק את ירק הגינה שלו בחביבות עם חיות היער.
הזמנים האלו חלפו להם. בניינים קמו, ערים נבנו.כל אנשי הציד
נאלצו לרכוש השכלה והפכו לבעלי מקצוע שונים בתכלית.
כאשר מיכליות הדלק מסיבות לאנשים ממון הצייד והצוות שלו עברו
לעסוק בניהול פיננסי ובנכסים שנוצרו והצטברו מן ההמונים בעיר
שעשו עימו עסקאות. הציד שהיה עדיין אכזר בליבו לא הפעיל עתה
אלימות רבה מדי. היו כוחות שיטור וחיל חימוש שעסקו בעיקר
בפעולות אלו ומאבטח פרטי לכל בית עסק שפעל בערים האלו.
למעשה. הציד לא וויתר על תוכניתו ללכוד עוד חברים ברשת הציד
שלו ולנצל אותם עד דכדוך. אם ימותו בחייהם, זה יהיה לאט ובאופן
לא תכליתי תוך שמשאביהם עוברים לבעליהם החדש. על כן, פתח הצייד
בית הימורים חברתי במרתפי בניין עסקים ציבורי גבוה שעמד בפאתי
העיר
זאת אומרת שעתה. כאשר חשב לתומו ההוביט שעסקיו עם הצייד ורובה
המאוזר שלו תמו והוא אינו משתמש באלימות, זה הזמן לבחון שנית
את יחסיו אל האנשים בעיר. אולי להתיידד עימם.
הדבר הזה דורש נתינת מתנות שונות להראות רצון טוב של חברות
ואין כמו מרתפי משחק הקזינו החברתי כדי להראות את יחסיך
לאוהבים החדשים והעולצים שתכיר. המרתף הזה כלל פרסים ומתנות
רבים וכדי להתחבר עם השחקנים האחרים צריך רק לנצח ולקבל תוצאות
משחקים באופן ספורטיבי וברוח טובה כדי לזכות בפרסים ששמו על
מדפי הזכיה אנשיו של איש העסקים שפעם היה ציד אכזר ועכשיו נראה
שחזר למוטב.
העת המודרנית הטיבה עם יושביו של העולם. עתה נושאת כל תחרות
פרסים משעשעים ויקרים שאפשר לחלק. וכי הוביט צריך לעצמו
קונסולת משחק, בלנדר או חולצה מדליקה? לא! נוח לו במדיו
האדומים ובחייו בביתו בצד ערוגת הגינה והוא יתן את הפרס לשאר
השחקנים העולצים שעתה יהיו חבריו והוא ישמח אותם. אלא, שהתחרות
הקשה אלו באלו דורשת גם להתלבש נאה, כי מי ישפוט אותך לחיוב אם
לא תהיה לבוש מדליק? באחת הפעמים איבד כמעט ההוביט את תחתוניו
כאשר רכש אסימונים להימור כנגד חברים והפסיד בתחרות שנראתה
כמעט כזריזות ידיים אך רובה היתה למעשה מבוססת מזל. הכינוי של
ההוביט הזה היה "מוד 7" והוא הציג עצמו כקוסם אדום. בעת החדשה
הזו הוא גם היה צריך סטייל ולא סתם תמימות דעין שנראתה מיושנת.
הוא נראה נחוש ונועז יותר. עם אדג' מיתולוגי ספרותי תוקפני
כמעה אולי. טולקינאי משהו. כמו הדמויות המופיעות על עטיפות
משחקי סולסטיס ואולטימה... בעת סכסוך מתמשך עם אשה צעירה ששחקה
נגדו משחק קלפים חברתי, החברים שלו קפצו והתנפלו עליו ואמרו כי
אין הוא משחק איתם הוגן והוא גורם להם להפסיד... כנראה שזו
היתה גם תחבולה מאת בעל העסק שהשחקנים יגמרו את חייהם בעוגמת
נפש ולא ישיגו מכך כלום חוץ מקוץ וחוח, ורעות לב ריקנית...
לאחר שהדבר חזר ונשנה פעמיים. עזב יאיר את האולם התת קרקעי
בתסכולו בשאט נפש לטפס מהר במעלי המדרגות לחזור לביתו או לצאת
אל היער... בקומה תחתונה לפני הגעה לאמצעו של גרם המדרגות
המוביל אל הדלת הנפתחת החוצה לשטח המבוטן של העיר הוא מצא את
אמא שלו ואת החתול שלו שפכטל ישנים על מזרן מסודר, ראשה היה
מונח על הכרית הפשוטה והנקיה ושמיכת פייבר כיסתה אותה. עיניה
היו עצומות ושיער ראשה הניבט הזכיר שהאדם החביב הזה היה נתון
רק חלקית למניפולציות שאנשי הצוות בחסותו של איש העסקים הרמאי
ניסו לשכנע אותה לקבל... שפכטל החתול הנאה ישן לצידה באסטתיות
מלאת חן על השמיכה, עצום עיניים ושבע דיו ממזון החתולים
התעשייתי הזול אשר הונח בקערה ליד... אך עתה היה עסוק מדי
ההוביט לתכנן בריחה והיה נסער מדי מכדי לעצור ולהעיר אותם כדי
להודיע להם. |
