זִילְפֵי אֶמֶשׁ כְּמוֹ פֶּרַח הַיּוֹנֵק
אֶת אוֹרוֹ שֶׁל אֶתְמוֹל
אֲשֶׁר טוֹוֶה אֶת מַסְלוּלִי.
רָווִיתִי כָּל בַּד, כָּל גִּבְעוֹל.

פִּנְּקָה אוֹתִי הַשֶּׁמֶשׁ בְּקַרְנֶיהָ,
לִטְּפָה וְהִקְרִימָה אוֹר מְלַטֵּף.
לִוַּנִי זֶרֶם רוּחַ רַעֲנָן.
טַל תְּמוֹלִי הַצּוֹנֵן.

נָשַׁקְתִּי כָּל רִגְעֵי הָאֶמֶשׁ,
גַּם אֶת זִילְחֵי הַשִּׁלְשׁוֹם.
כְּסַם הַמַּרְדִּימֵנִי אָז.
סוֹד הַחֵן-הוֹד הַחֲלוֹם.

אַךְ עֲדַיִן לֹא הִפְלַגְתִּי מַמָּשׁ.
אוֹן תְּמוֹלִי כְּהוֹוֶה כְּעָתִיד.
אֵין כִּתְמוֹלִי הַיּוֹם
אֶתְלַפֵּף עִמּוֹ עַד תֹּם.

©  כל הזכויות שמורות
לאלי משעלי