ניפוץ חלונות ראווה,
בא לי בימים קשים,
כש-ברי סחרוף שר,
שיש חלונות ראווה יפים פה,
וזה הכול למכירה.

בסטודיו שלי אני עובד על פסל ענק,
מורכב מהרבה חלקים,
אותם אני ארכיב,
וייצא פרצוף של אדם עגמומי,
עם חיטובים של אישה,
שמציצים כרמזים בתווי פניו.

הילדה הלכה לקנות ארטיק,
נכנסה בה משאית,
עכשיו היא מתחת לאדמה,
אחרי שגירדו אותה מהאספלט.
לא הרבה נשאר.

אבל החיים ממשיכים, מוות או לא,
כי מי ש-חי - חי, ומי ש-מת - מת.
ומי שהופך מ-חי למת - נשאר מת,
ומי שעדיין חי, חי עד שהוא מת.

אתה צריך להאכיל, גם את, את הגוף הבהמי שלך,
בהרבה מוצרי מזון ונוזלים כדי שהוא יתקיים,
ויחזיק אותך פה.
אבל לפעמים גם אם הגוף פה,
האדם עצמו לא פה,
ולזה יש פרשנויות שונות,
מעילוי רוחני עד שיגעון הנפש.

היא הייתה ילדה יפה,
היא הייתה פזיזה וטיפשה,
כשהתפרצה לכביש לפני אוטובוס,
ומשאית שעברה פשוט קצרה אותה.

זה לא היה כואב,
זה היה מהיר ונקי.